אתמול היה לי יומולדת.
לא ממש חגגתי, אבל כן מה שכן היה זה שיחת אחרית דבר עם האקסית שהתקשרה לברך אחרי נתק מוחלט ופתאומי של חמישה חודשים וחמישה ימים.
היא כבר במקום אחר, וטוב לה. אני שמח בשבילה ובאופן כללי וזה גם מה שרציתי שיקרה.
אבל התעוררתי בשש בבוקר עם כאב ענקי בנפש, לב בוער, וראש גועש וחורק.
חשבתי שבכמעט חצי השנה הזו בכל זאת עשיתי דרך, אבל כנראה שלא ממש.
על הפנטזיה, שבסוף זה יגמר בהפי אנד, בחתונה וזוגיות מוצלחת...עוד לא הצלחתי לוותר. לא הצלחתי באמת לשחרר.
וזה הדבר הכי קשה לי, אבל לאור הדברים הברורים שנאמרו אמש באמת שאין יותר מה להיאחז.
עכשיו אני רק צריך לשכנע את המוח, הלב, ושאר הגוף.
כל זה מנגן חזק ומדוייק על המקומות המזוכיסטיים, וזה גם מה שהופך את זה לכל כך עוצמתי, בנוסף לחתיכת חיים רצינית שנחתכת.. תשע שנים.
לא אכלתי מאז אתמול בחמש בערב... לא הרגשתי כל כך רע ומצוקתי כבר שנים.
פפפפפפאק זה כואב.
