אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 9 שנים. 7 באוקטובר 2014 בשעה 11:44

אתמול המילף הצעירה שמכירה אותי מאז תחילת שנתי השניה בכלוב (תיכף חוגג עשור!) שאלה אותי איזה רגש הכי דומיננטי.. מה הכי כואב. 

המשכתי לחשוב על זה גם אחרי השיחה המעודדת, וככל שאני חושב על זה יותר מתחוור לי שהמקום הכי כואב ומפעיל by far זה המקום של הפמדום וספציפית הקקולד. זה מה שגרם לי להיאחז כל השנים, זה המקום שלא התמלא עם אף אחת אחרת... כי הוא היה תפוס. זה היה כמו לנסות לדוג כשכבר יש לך דג על החכה. 

וזה מה שכואב עכשיו, שזה נגמר בצורה הכי ״ונוס בפרווה״ שיש, ואין לי ספק שלידיעה שלה של מה שזה עושה לי יש קשר הדוק לכך, אבל גם לעצם העובדה שזה מה שהכי עושה לי את זה יש קשר. אני כיוונתי לשם. אני גרמתי לזה לקרות.

רק שרציתי שזה יהיה חלק מהקשר, ויהווה ביטוי לדחפים העמוקים האלה שלי, כך שבשאר הזמן אפשר יהיה לנהל קשר הדדי ומכבד ואוהב ומפרגן ותורם. 

ועכשיו, מה שהכי קשה לשחרר זה את העונג החריף שבפנטזיה עליה, עם מישו אחר שהופך אותה מכל הכיוונים. על הקור והאדישות והאכזריות שלה כלפי. 

ביום אחרי היומולדת עשיתי ביד 11 פעם. מאז זה במגמת ירידה איטית. 

המילפית הצעירה, שמכירה אותי היטב כאמור, ישר אמרה כשסיפרתי לה על ההתרחשויות : ״נו בטח עכשיו בא לך להיות העבד מין שלה ושלו או משו״ . זה לא ש*בא לי*, זה עולה בי וגואה בי ומציף אותי ותופס אותי בגרון וחונק אותי ומסעיר אותי ומטלטל אותי ולא מרפה.

 

אבל אפילו בפנטזיה הכי אפלה ומטונפת שלי זה נעשה כחלק מהקשר איתה, שממשיך אחר כך. לא כקלוז׳ר הכי כואב וטראומתי שיש. (מצאתי סרט פורנו שבו הבחור חוזר הביתה ומוצא את חברה שלו עם כושי עם זין ענק, והוא מתחיל לבכות ואומר שהוא יעשה הכל, ושהוא לא רוצה ללכת.. והיא אומרת לו סבבה תישאר ותראה אותי מזדיינת. משו בהבעות שלה מזכיר לי..) . אבל אפילו אני מצליח לראות שמה שאני באמת צריך עכשיו ובכלל זה חיבוק, תשומת לב, אמון, יציבות, הענקה ופינוק, וריפוי ללב הפצוע... שיקום ההערכה העצמית השואפת לאפס. אפטר-קייר מעולם לא היה הקטע שלה.

והנה, בסוף הכל חוזר לכלוב, למזוכיזם, לסיבה שנרשמתי לפה מלכתכילה. 

נפשי המזוכיסטית לא יודעת מתי הרע הוא רע ומתי לא. הילד הקטן והמעריץ מרחוק את הילדה היפה והמרוחקת עדיין כואב את בגידתה ונטישתה של אהבתו ונשיקתו הראשונה, כאב שרק גרם לו להעריץ ולאהוב אותה יותר. 

ופנטזיות הקקולד שלי, כך עושה רושם, השתלטו עלי. זה המקום הכי דומיננטי, וזה המקום שעלי עכשיו לשחרר, רק שאין לי מושג איך. 

 

Toxic Princess - אתה הכי רחוק מלוזר. ואני מאמינה שאתה חזק, אמיץ, חכם ורגיש מספיק כדי להבין את כל מה שגורם לך, להפנים, ללמוד מזה וגם להתגבר על זה ולהמשיך הלאה. }{
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י