״אז בוא נחזור טיפה אחורה...אתה בכלל רוצה שולטת?״ היא שאלה, ואני גמגמתי.
שאלה של ארבע מילים. בוא נראה.
״אתה״. יעני אני. מי זה אני? למה מי אני בכלל? אני זה הילד החריג וחסר הביטחון מכיתה ב׳? כוכב הכיתה בד׳? הפריק מהחטיבה עם הפרחים בשיער והשרוול? הרוקר הפרוע? האבא הצעיר? הבנזוג האוהב והמסור? הסוטה המפורסם? זונת התענוגות חסרת המעצורים? האבא הכבר לא כזה צעיר למתבגר? המפיק העצבני? היוצר הרגיש? אני למעלה? אני למטה? אני שווה משו? ידוע לי שנדרש ממני להמציא את עצמי עכשיו מחדש, בתקופה זו. מי אני ומי אני רוצה להיות? הרבה שאלות כבר במילה הראשונה.
״בכלל״. טוב, זה קל יחסית. משמעות המילה בשאלה היא... אה, אופס, זה לא קל בכלל. יכלה לשאול ״אתה רוצה שולטת?״. הבכלל מעיד על משו טוטאלי. כלומר, יש בעצם שתי תשובות. או שאתה רוצה שולטת, או שאתה בכלל לא רוצה שולטת. כנראה שאין באמצע.
״רוצה״. פה זה נהיה טריקי. יש לי רצונות? למישו איכפת מהרצונות שלי? משו מהרצונות שלי שאינם קשורים לדברים שבשליטתי הישירה כמו מכשירי חשמל או תוכנות מתגשם במציאות? זה שאני מפנטז וחולם על שולטת כל חיי גרם לי לפגוש שולטת? זיבי! הייתי צריך להכשיר מאפס את שלוש האהבות של חיי ואז הן התלוננו שאני דומיננטי מדי. והן היו בנות זוג, לא שולטות. אבל אני סוטה (מה חדש) כבר למילה הבאה.
״שולטת״. קשר של יחסי שליטה. עם אישה. כשהיא השולטת. פה נראה לי שהכל ברור. (מה ברור? כלום לא ברור! כלום לא ידוע! אין לך פאקינג מושג@!)
והסימן שאלה בסוף, שמרמז על ציפייה והמתנה לתגובה.
