לפני 10 שנים. 21 באוקטובר 2014 בשעה 16:48
התיישבתי על הכיסא אחרי ארבע שעות על הרצפה, זה הרגיש ממש מוזר. גבוה כזה. (מחשבות על העצמה).
התחת שלי מרגיש אדום. גבירתי אומרת שאני ממש קמיקזה. (לא מצליח לרסן את הפטיש שלי ללהגיד את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון).
בראש מתנגן שיר הערש שהיא שרה לי בסוף, כאפטרקייר.
חושב על הדברים שאמרה ושלימדה אותי באחה״צ זה, כמו מה זה אגו, איד, וסופר אגו, ואיך להחזיק באצילות כוס יין (התשובה בכותרת).
על אלפי רגעים קטנים ומשמעותיים של צחוק וחיבור ותקשורת והבנה.
על איך שהיכתה את המומחה כשהמצאנו מילים גסות ל״ירושלים של זהב״, ואז היכתה אותו עוד.
על להרגיש מיוחד,
על ויתור על האגו,
ועל נשיקות להבה.
