אמש הלכתי לערב הופעות רוק לרגל יום ההולדת של חדר חזרות שהייתי עושה בו חזרות פעם עם להקתי. למרות שהרבה פעמים סיטואציה כזו מעוררת בי רגשות שליליים של קנאה וביקורת, זה היה לי טוב לראות אחרים מופיעים, והרגשתי שלו הייתי עולה אני להופיע, הייתי בהחלט מושך את תשומת לבו של הקהל המעט מנומנם. בחצות וחצי הספיק לי וחזרתי הביתה, עדיין צמא. (למרות שכבר שתיתי די הרבה בשלב הזה). בימים האלו אני מעדיף להעיז מאשר להצטער שלא ניסיתי, ולכן כתבתי למלאכית ושאלתי אותה אם היא בסביבה במקרה. היא ענתה שהיא מסיימת בייביסיטר תיכף והולכת למסיבה במקום שלא הכרתי, בשולי השכונה. החלפתי לוק מכחול/טורקיז לשחור/כסוף/סגול, ושמתי פעמיי.
המקום היה מפתיע מאוד. מאחורי המאבטח הידידותי והדלת הכבדה התגלתה חצר פנימית גדולה, בין הבניינים. היו המון אנשים יפים ומיוחדים, על קירות הבניינים הוקרנה וידאו-ארט מהפנטת, ואחרי כמה שניות הבחנתי במלאכית היפה שעמדה ליד הרמקול. הכרתי אותה בפייס לפני כשנה ודיברנו אז קצת, ומאז אני עוקב אחריה, תמונותיה, והתהליך שהיא עוברת בעניין רב. היא נהייתה בלונדינית, השליכה מעלייה ציפיות ומוסכמות חברתיות ומחשבתיות, והולכת בעקבות חלומותיה. זה מעורר השראה והערכה.
אחרי כמה מילים וחיבוק הלכתי להשקות את עצמי בבר, וכשחזרתי היא הציעה שנלך לאזור השולחנות ונמשיך לדבר שם. השיחה קלחה, וקלחה, ועוד בירה ועוד אחת, וקסם וחיוכים ורגעים של חיבור. שמרתי על התיק הורוד שלה כשהלכה לשירותים.. וכל פעם שהסתתי לרגע את המבט ממנה, היו פחות ופחות אנשים סביבנו, עד שלבסוף המוסיקה נפסקה ונדלקו האורות. היא אמרה : ״אני רוצה לחבק אותך כל הלילה.. ויש רק שתי אופציות. אצלי או אצלך״. פייר, לזה לא הייתי מוכן. (איכשהו התרגלתי שדברים קורים פחות טוב ממה שאני מצפה, לא יותר טוב) . לא הספקתי לסדר את הבית, הבגדים שהחלפתי נשארו זרוקים ברישול על השטיח, כלים בכיור וכו׳. אך היות ש״אצלי״ היה יותר קרוב גיאוגרפית מ״אצלה״ פסענו במורד הרחוב הפלורנטינאי הארוך והשומם, כשאני הולך אחורה בשביל להמשיך להסתכל עליה.
בבית היא שרה לי, (יש לה קול מקסים..ורוד, מתוק, ומלא בלב) ואני שרתי לה. ושרנו ביחד את "falling in love" של אלביס והתבלבלנו בפזמון. וכבר היה חמש בבוקר, והיא נשכבה במרכז המיטה והניחה את ראשה על כריותיי, והתעטפה בשמיכתי, ואמרה שעדיין קר לה. הבנתי את הרמז, נשכבתי מאחוריה וחיבקתי אותה, והיא שקעה לשינה מתוקה עם חיוך קטן ונראתה כמו נסיכה מהאגדות.. שיערה הזהוב ממלא את עיניי, ריחה המתוק באפי. לא נשאר לי הרבה מקום במיטה כי כאמור היא נרדמה באמצעה, אבל לא העליתי על דעתי להזיז אותה.. וכך המשכתי לחבק אותה וללטף בעדינות בעוד גלים של רגשות גואים בי.
בסביבות תשע התחילו לקדוח איפשהו בבניין בנבזיות, ישירות אל תוך המוח החמרמר, והתעוררנו. היא שתתה שתי כוסות מים והלכה אחרי חיבוק ארוך, ואני חשבתי שאני לא בטוח איך אני מרגיש עם זה שהיא הולכת... זה מרגיש כמו צעד בכיוון הלא נכון...וחדר השינה נראה הרבה יותר יפה כשהיא היתה בו. ^_^
ישנתי עד 14 והתעוררתי עם מוח דיסה ופה עשוי מעץ. אך אין זמן לנוח, יש עכשיו ג׳ם יומולדת בחדר חזרות של לקוח, ארוחה משפחתית בערב, ומסיבה בלילה.
