מתחת לפרווה

אתמול בערב שיחקנו שלושתינו בלגו, הרכבתי הליקופטר מגניב לגמרי בעצמי לפי ההוראות, כאשר תהום עוזרת לי למצוא חלקים שלא הצלחתי לאתר, וקופיקו בונה תחנת משטרה אלטרנטיבית ועוצר לי חיילים. בבוקר התעוררתי עם תשוקה להמשיך לישון, וכשהתעוררתי בשנית ראיתי שתהום לקחה את הפשוש לקניות.

הם חזרו, והרגשתי שאם נישאר בבית זה יגמר ברצח בתוך המשפחה, כתוצאה מהצומיות המוגברת של הקופיף, והתשישות המנטאלית שלי. אמא שלו כנראה מפרשת את המונח 'החופש הגדול' כמשו שנותן ל ה חופש גדול, וסידרה את העניינים כך שהוא ישהה במהלך כל החופש אצל אמא שלה, סבתא שלו, בכפר גבירול. הוא כמעט ואינו רואה אותה, ואני נאלץ להשלים לו את מכסות הצומי החסרות, מה שמתבטא באינסוף שאלות ובקשות ו'אבא תראה' ו'אבא תשמע את זה', ו'אבא, אפשר...?' כל חמש עשרה שניות.

אניווי, עלינו על הטרנטה של אבא של תהום ונסענו לעין חמד, 'אקווה בלה' בלשון הרומאים, גן לאומי קטן וסימפתי בדרך לירושלים. טיילנו בין עצי הפרי והעתיקות והפלג הדליל, כאשר את השלווה הפוטנציאלית מפר קופיקו שוב ושוב, הפעם בשירים גסים שלמד בקיטנה ('הזין של פיסטוק מלא הפתעות/מסתכלים למעלה רואים שערות/מסתכלים למטה רואים ת'ביצים/הזין של פיסטוק הוא מטר עשרים). הצטרפתי אליו קצת בשירה בתוך מבנה עתיק ומהדהד, ואז יצאנו והתיישבנו על ספסל בליבו של גן העדן הקטן הזה.

רציתי לדבר קצת עם תהום קצת על דברים של מבוגרים, אבל הקופיף לא הירפה. עלה במוחי רעיון...( :
שלחתי את קופיקו להביא מקל, וכשחזר זרקתי את המקל הכי רחוק שיכולתי ואמרתי לו בחיוך להביא אותו... קופיקו רץ והביא, וכך המשכתי עוד כמה פעמים, כל פעם יותר רחוק. באחת הפעמים נפל המקל לתוך המים, והוא אמר 'היית מת שאני אביא אותו מתוך המים....אני מביא מקל אחר'....הפסקנו לשחק רק כשבאחת הפעמים היכיתי בראשה הבלונדיני והאהוב של תהום בטעות, בנסיון לצבור תנופה. היא לא התרגשה במיוחד...יש לה נסיון ( :