תחושה של רדיפה קיבלה את פני הבוקר כשהתעוררתי. לא יודע אם אני הנרדף, או הרודף, או גם וגם. ייתכן שאני רודף אחרי עצמי. השינה לא סדירה בימים האחרונים, נושי עם סרטים משלה, רשימת המטלות התחלפה ברשימת דאגות. הלילה שוב חרקתי שיניים, אני יודע כי הלסת עדיין מהודקת ודרוכה, גם כמה שעות אחרי שהתעוררתי. חלומות רעים ודאגות, ותחושה שמשו לא בסדר.
ביום ב' כשהייתי עם קופיקו ברחובות הוא ביקש לצאת ל'הרפתקאה'... למרות שהייתי עייף והיה לי חם יצאנו לשוטט ברחובות של עיר הולדתי השנואה, טיפסנו על עצים, דיברנו, וחיפשנו הרפתקאות. באיזשהו שלב הצעתי לו ללכת לחנויות הצעצועים לחפש לו משו קטן. הוא הופתע לחיוב, אפילו לא היה צריך לבקש (והוא לא מתבייש לבקש בדרך כלל) , והסתובבתי איתו בין החנויות ברחוב הרצל, כאשר הוא בוחן את האפשרויות בכובד ראש.
אחרי החנות הרביעית, כשעמדנו ברמזור הוא אמר לי : "אתה יודע אבא, אני מרגיש שאתה אוהב אותי...שאיכפת לך ממני, שיהיה לי טוב. רואים את זה על הפנים שלך... " הרגשתי את הדמעות מתחילות לבצבץ, חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני שמח שהוא מרגיש את זה, ושאני באמת אוהב אותו הכי בעולם.... מעטים רגעי הנחת בסיפור הזה, וזה בהחלט ריגש אותי לשמוע.
היום אני נוסע שוב ומביא אותו עד מחר בבוקר. הוא גדל כל הזמן, ואני כבר מוצא את עצמי מסביר לו על פוליטיקה... בסופ"ש שעבר תהום ישבה על ספת הויניל האדומה ומרחה לק. הוא הביט בה קצת, ואז ביקש שתשים גם לו. היא שלחה אותו לארון להביא איזה לק שהוא רוצה, והוא חזר עם הלק האדום הכי נועז שלה. הבטתי בו במבט חצי דואג חצי משועשע ואמרתי לו, "אתה יודע, זה לא ירד עד מחר, יצחקו עליך בקיטנה, יקראו לך ילדה, ודברים כאלו"..... הוא חשב לרגע, ואז שאל בשיא הרצינות בטון של בת טיפשעשרה אמריקאית לפני הפרום "אמממ, עדיף סגול??"
תהום ואני התקשנו להסתיר את הצחוק, והוא החליט על שקוף בסופו של דבר....
אני נאנח אנחה חרישית עכשיו, ומנסה לתת לחיוך לחזור. זה לא קל להיות אני, לא רק בגלל ההתמודדויות החיצוניות...הכי קשה לי להתמודד עם עצמי.
לפני 18 שנים. 20 ביולי 2006 בשעה 8:56
