אתמול....
הייתם מדהימים. הגיעו כל כך הרבה אנשים, הדנג' היה מפוצץ, בחיים לא ראיתי כל כך הרבה ריקודים על הרחבה בדארק אייטיז שאחרי ההופעה. הייתי עטוף בפירגון ואהבה, עד כדי כך שאפילו לא הרגשתי צורך להתלבש חזרה אחרי ההופעה, והמיני סשן שתהום הנפלאה והאהובה עשתה עלי במהלכה...
מערכת הסאונד לא ממש עמדה בעומס, ולא שמעתי את עצמי מהמוניטור בכלל, שמעתי רק החזרים מהקירות, שהתערבבו בהמולה הרבה שהיתה, מה שהקשה על השירה והנגינה וגרם לזיופים. אני יודע לרגש הרבה יותר. אבל האווירה, והסחף, וההתלהבות חיפו על זה. קיבלתי תגובות טובות מאוד. אני ממליץ למי שנחשף אמש לראשונה למוסיקה שלי להיכנס לדף ב'במה חדשה' (לינק מהפרופ) ולשמוע את השירים בביצועים הנקיים שלהם.
הנגנים הנפלאים עשו עבודה נהדרת...אדם בן עזרא, עדי זילברברג, וכנען... היה ניכר שגם הם נהנו, והיה חיפוי הדדי והרבה איכפתיות.
אבל הכי הרבה נהניתי מהקהילה שלנו. ומתחושת הבית בגנון. אתם מדהימים, אחד אחד, אחת אחת, וריגשתם אותי על באמת, בהיענות, ברוח הטובה, באווירה המחשמלת שהייתה שם.
הראש עוד הולם מכל הקוורבו גולד ששתיתי אחרי בזמן הריקודים המושחתים, יש תחושה של פספוס בגלל הסאונד, ואנטיקליימקס טבעי אחרי כל העבודה הקשה, השרירים כואבים מסחיבת הציוד (וכל הבחורות שהרמתי ( : ) אבל בסך הכל אני נזכר באתמול ומחייך, ומרגיש הייטב את כל האהבה שלכם...אני לא בטוח שאני ראוי לה....
תודה לכולם, מכל הלב.......}}}}}{{{{{
לפני 18 שנים. 22 ביולי 2006 בשעה 8:38
