מתחת לפרווה

ביום ה', אחרי שחזרתי מקופיקו ברחובות, ולאחר שסיימתי שעות הקלטה ארוכות עם היהודים-יוצאי-לוב החביבים מעמותת 'אור שלום', שהרגישו אלי חיבור והתפעלו מאיך שלמדתי מהר את הפיוטים והצטרפתי אליהם, ובטוחים שאגיע להתפלל איתם ביום כיפור... אממ, וול, אחרי כל זה לקחתי את תהום לדנג'. הכנתי לה שלט מקרטון שעליו כתבתי בצבע פנדה אדום "פרה בעונש-רכושו של ונוס בפרווה" שנתלה על חבל מחוספס שמצאתי כששיחקתי כדורסל עם קופיקו, והלבשתי אותה בבגדי בת ההרים וכמובן בפעמון. עוד בדרך הראתי אותה ואת השלט למי שנקלע לדרכנו... האנשים מהמכולת, השומר הערבי בכניסה לחניה...

כשהגענו המקום היה הומה, אבל לא באנשים הנכונים... היו הרבה מחזרים שלה, הרבה עבדים שהתחננו ללקק את רגליה, ובאופן כללי הייתה אווירה קרה ומסוכנת. הצמדתי אותה אלי ברצועה, ואחרי סיבוב קצר לקחתי אותה לצלב ליד הבר אחרי שביקשתי מעמוס להדליק את האורות עליו.
קשרתי אותה לצלב ולחשתי לה "עוד מעט ידלקו האורות..." שיחררתי את שדייה המטריפים מהחולצה האדומה, וכל האנשים התקהלו מסביב, על המדרגות, על הבר, בכל מקום אפשרי....

הייתי צריך פעמים רבות לגרש אנשים שהתיישבו בחוצפה בתוך מרחב הפעולה שלי, וביקשתי מדיווה המקסימה שתשמור שאף אחד לא יגע בה (כולל היא) בזמן שאני הולך להביא את התיק עם הציוד.
סישנתי אותה, עם הקרופ, השוט, נרות, והמצבטים התעשייתיים החדשים. לפתע היא אמרה לי בפחד "מישו התקרב אלי יותר מדי...האיש עם הכובע! " הבטתי לתוך הקהל, וראיתי דמות שנראתה כאילו יצאה מהסרט דיק טרייסי....גברתן עם כובע שחור. הנפתי את אצבעי בצורה מאיימת ואמרתי לו שעוד פעם אחת הוא עף מפה. הגברתן התנפח, והתחלתי לחפש בעיניי את אנשי הביטחון...

המשכתי בסשן, הגמרתי אותה עם הויברטור ולשוני כאשר היא קשורה לצלב, שיחררתי אותה וחיבקתי לקול התשואות... לאחר שסיימנו הגברתן התקרב אלי והתחיל לאיים. 009 ניגש לתווך, וטען שמדובר באי הבנה, ושהגברתן בכלל התקרב אליו, לא אליה. אמרתי לו שאין לי שום רצון לריב, ושיבין אותי... "אם סאבית שלך היתה אומרת לך במהלך סשן שהבחור עם חולצת הרשת התקרב אליה יותר מדי הייתי רוצח אותי על המקום, לא? " הוא חייך, ולחצנו ידיים. לא היה הרבה טעם להישאר, האווירה לא הייתה כלבבנו, וממילא רציתי להביא אותה רק לצורך ענישה פומבית. הלכנו לדיקסי וטרפנו המבורגרים, ואז חזרנו הביתה וזיינתי לה את הצורה...


אתמול בצהריים הלכנו עם קופיקו לחוף מציצים, ברגל. הקוף קיטר כל הדרך, אבל כשהגענו מצב רוחו השתפר מאוד, ורכבנו על הגלים הגבוהים....חזרנו שרופים ונינוחים.... בערב היתה בריזה מחיית נפשות, פתחנו את כל החלונות בקן, ואחרי שהילד נרדם הזדיינו באולפן.

הרוח הקרירה הביאה איתה את ההכרה שהסתיו מתקרב. אמנם יש עוד כמה שבועות, אבל זה כבר לא רחוק.... מתחיל הרצף, המחזור הנוכחי מתקרב לסיומו ובקרוב יתחיל מחזור חדש. עוד ארבעה שבועות תתחיל שנת הלימודים, עוד שמונה שבועות ראש השנה, ואז יום ההולדת שלי ושאר החגים.
השמיים יתכסו בעננים, יתחיל להיות קר.... יש לי תכניות וציפיות רבות מהשנה שתבוא. חשבתי על זה בעודנו מהלכים על הטיילת אתמול, אני רוצה שהחיים שלי יהיו מסודרים יותר. אני רוצה להפסיק לחיות בצורה משברית, אני רוצה לקום להרגיש שאני בשליטה על מה שקורה לי , ולמנף את היסודות השונים בחיי להצלחות. אני רוצה להיות רגוע, אני רוצה להנות ולכבוש פסגות. אני רוצה לממש את הפוטנציאל. אני רוצה לאהוב...את העולם, ואת עצמי.