ישנתי לא כל כך טוב בלילה, הייתי צמא וכל הזמן חלמתי על מיץ. קמתי כמה פעמים לשתות אבל לא היה מיץ, רק חלב, והחלומות המשיכו. קמתי אפוף ובתחושה של המון פרטים שאני לא מספיק לטפל בהם. כמו במשחק האלקטרוני מראשית שנות השמונים, עם מיקי מאוס שצריך לאסוף ביצים שמוטלות מכיוונים שונים ולהכניס לסל, בקצב שהולך ומתגבר, עם צפצופים מעצבנים.
היום אני נוסע להביא את קופיקו, השנה אין לו צהרון ואני צריך לנסוע עוד לפני 12. מחר אני מחזיר אותו בבוקר, בחמישי נוסע וחוזר, לוקח אותו שוב בשישי ומחזיר בשבת. זה לא משאיר הרבה זמן לסקס, שדווקא מתבקש כעת. הייתי גם רוצה לחזור לפעילות גופנית אפילו שחם ואני על אנטיביוטיקה (מחר היום האחרון) , וגם השירה חסרה לי, והייתי רוצה לדאוג לתזונה נכונה, ויש עבודה, וגם קצת סידורים. הרבה ביצים.
אתמול גם היו מלא טלפונים, זה היה 'יום הלקוח המעצבן', ואני הולך להפסיד את המופע של יהודי לוב כי יש לי איזו הופעת קניינים עם איזו חלטורה. תהום תלך עם אמא שלה. אני עובד והזונה נהנית. ככה זה כנראה.
חשבתי על זה, שמזל שאני מתחלף. כלומר, לא מזל, כי זה משו שקרה כתוצאה מהפקת לקחים ברמה העמוקה ביותר. כשהאקסית היתה שוקעת כל מה שידעתי לעשות זה לנסות לפנק ולנחם אותה, כמו ילד שמנסה לשמח את אימו החולה. זה מקסים וחמוד, אבל לפעמים מה שנדרש זה לתפוס את האישה, לאנוס אותה, לדפוק לה סטירות, לגרום לה לקנא, לזיין אותה בתחת ולצעוק עליה, על מנת להחזיר אותה למסלול חיובי. אמת חיים פשוטה, אבל כמה חרא ואכזבות אכלתי בדרך אליה. בכלל, בחור עם נטיה סאבית, שמביט באהובה מלמטה למעלה, שנוטה להתמסר ולתת את כולו, ושנדלק מכאב והשפלה צריך לדעת להגן על עצמו, אחרת יהפך עד מהרה לשטיח, ואף אחת הרי לא באמת מעוניינת בשטיח.
לפני 18 שנים. 4 בספטמבר 2006 בשעה 7:03
