מתחת לפרווה

אתמול תהום חזרה מהבחור מאוכזבת. אמרה שנראה לה שפחד ממנה, ולא היה כלום מלבד דיבורים. היא פרסה סדין על הפרקט וטיפטפה עלי נרות על הבטן והחזה. השתמשה בנרות הכואבים, וכשיללתי שכואב לי מאוד (באמת היו שלפוחיות קטנות אחר כך) היא עצרה ואז שאלה אם אני מסכים שאמשיך כי היא רוצה עוד. הסכמתי, וחטפתי עוד מספר השפרצות. אחר כך ניקיתי את הבלאגן, והיא לקחה אותי למיטה, שלפה את הפלאג, וזיינה אותי עם הדילדו הכחול. טחנה אותי חזק, לקול גניחותי המתעצמות. נתנה לי לגמור, כשהיא מעלי, יפהפייה ונערצת, ואני גומע כל נים אהוב בפניה האכזריות. מאוחר יותר לקחה אותי למקלחת, ואחרי שהתחננתי היא השתינה על כל גופי, ולסיום התיישבה על האסלה כאשר אני ממש מתחתיה, ירקה על פני כמה פעמים וגמרתי. "איזה מגעיל אתה דן, בתוך כל השתן, השפיך והרוק..." התקלחתי, וכבר היה מאוחר, היא התחילה עם הויברטור בזמן שליקקתי לה את הרגליים ואז ירדתי לה עם הויברטור עד שגמרה והלכנו לישון.

היום היה לי יום מתיש, עם נסיעה לפני הצהריים לרחובות, בילוי בהוצאה לפועל ברחובות, הליכה לביה"ס ולקיחת הקופיף, הליכה לביתו לשים את הילקוט, הליכה ושוטטות בקניון, הליכה לבית אמי הבלתי אפשרית (כל ההליכות בשמש, ומרחקים לא מבוטלים), מילוי מטלות גינון וגיזום עבור האם, הכנת שיעורי בית עם הקופיף תוך כדי ויכוח על אם ארץ גושן זה בישראל או במצרים (אני טענתי שבמצרים), נסיעה לבנק של אמי בשביל למשוך לה כסף, ואז נסיעה לרופא שיניים לצורך ביקורו הראשון של קופיקו, וסתימה ראשונה גם כן. ואז נסיעה במונית שירות לתל אביב, והליכה הביתה, וירידה מעצבנת למכולת ולאייאמפיאם, והכנת ארוחת ערב. יש לי שפשפת, אני מיובש למרות ששתיתי, יש מצב שנשרפתי קצת בקרחת, ואני עצבני.

אבל בימים האחרונים, אני מרגיש יותר ויותר, שאני אוהב, אבל באמת אוהב, את תהום.