כל הדרך לרחובות במונית השירות הבוקר היו שירים ישראליים עכשוויים. אני חייב להגיד שזה ממש אבל ממש גועל נפש. הכל באותו וייב כוכב נולדי משתפך, מתחיל שקט ונגמר עלק רועש, הרבה כינורות וסולואים קיצ'ים של גיטרה חשמלית שבעיקר לא עושים כלום, אפס מקוריות, עייפות, נורמטיביות. ממש סבלתי.
הנסיעה התאפיינה גם בחרמנות כבושה וטורדנית, כאשר כל בחורה וכל זוג שדיים שטפו אותי בזימה, ועכשיו חזרתי הביתה, ואני צריך לתלות את הכביסה שהאשה הפעילה במכונה אבל לא טרחה לתלות, ואז יש לי לעבוד על שיר ישראלי שמבקש להיות ממש כמו השירים המגעילים ששמעתי בדרך. יש בי עצבנות, והיא תנצח.
אתמול, כנראה בעקבות השיחה שעשיתי לתהום על זה שאפשר לפעמים גם סתם להזדיין, עשינו זיון ונילי קצר, *עם אהבה*. היה די משעמם, וריגוש מסויים נרשם אצל שנינו רק כאשר צבטתי לה בפטמה והיא בתגובה הורידה לי את היד. חציתי בשנתיים האחרונות את הגבול, וזהו, אין יותר אופציית מין ונילי לגמרי. בלי איזו צביטה בפיטמה או ספנק או נשיכה, אם אין צד אחד עליון יותר, בלי מילים משפילות שנלחשות, זה פשוט לא זה.
הלילה אני מתכנן להגיע לגנון, בתקווה לחוויה חיובית יותר מזו של לפני שבוע. אני חייב להרגיע את הספירלה שמתחוללת לי במוח, לישר את קו המחשבה, ולהדביר את המקקים שמתרוצצים לי מתחת לעור. התחלתי לעשות יותר פעילות גופנית ולאכול נכון, וכבר התחלתי לרזות קצת. אני רוצה להוריד ששה קילוגרמים די מהר ולחזור למשקל הרצוי שלי.
לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 6:30
