לפני 20 שנים. יום שלישי, 12 בספטמבר 2006 בשעה 17:27
בשש האשה הגיעה, ומשום מה הציעה לי סטירה בשביל לעודד אותי. לא הייתי בראש בכלל וזה רק עצבן אותי. אחר כך קמתי, לקחתי כדורים והכרחתי את עצמי להכין את העבודה ללקוח שבא בערב. שומדבר לא נשמע לי נכון ואני מקווה שעשיתי בסדר. עוד מעט הוא בא, ואני אצטרך לגייס בעצמי כוחות על כדי לתפקד. התחלתי טיפול עם ד"ר סמירנוף. לא יודע אם זו תשישות או התפרצות של דיכאון עונתי או חזרתה של השפעת, אבל אני מרגיש ממש ממש רע.
רציתי ללכת לגנון היום אבל אני מרגיש כל כך רע, וגם ככה הפרצוף העצוב והעצבני והעייף כבר הפך לסמלי המסחרי לאחרונה. מה גם שאני מאחור בכל מה שקשור לעבודה השבוע, ומחר אצטרך לקום מוקדם ולתפקד כמו מניאק. עדיין, כל כך חסרה לי קצת אינטראקציה אנושית וחברה נשית מעוררת. זו הרגשה נוראית לא להיות מסוגל לעבוד, כמו אימפוטנציה. ובעבודה שלי, אי אפשר לזייף.