מתחת לפרווה

כל הבוקר ניסיתי לשדל את עצמי לעבוד, אבל פשוט לא הצלחתי. התיישבתי באולפן והעליתי את הפרוייקט, ופשוט הרגשתי חוסר יכולת פיזית לעבוד. שומדבר לא צלצל נכון, וכל הגוף היה רפוי. הלכתי למיטה. הייתה בי אנרגיה מינית מטורפת ועשיתי ביד איזה 5 פעמים, כל פעם גמרתי אחרי דקה וחצי. נרדמתי לכ4 שעות, במהלכן חלמתי חלומות מוזרים, וגם שאני עובד על השיר המזעזע של נינט ששמעתי ברדיו בבוקר. התעוררתי אחרי הצהריים באותה תחושה שבה הלכתי לישון. בכי עצור, חולשה נוראית, היעדר תיאבון, רגישות, ורצון למות. הכנתי לעצמי ממש בכוח מרק עוף עם בטטות, ואיכשהו העברתי את הזמן, עם ההרגשה הנוראית משתוללת בתוכי ואני באפיסת כוחות.

בשש האשה הגיעה, ומשום מה הציעה לי סטירה בשביל לעודד אותי. לא הייתי בראש בכלל וזה רק עצבן אותי. אחר כך קמתי, לקחתי כדורים והכרחתי את עצמי להכין את העבודה ללקוח שבא בערב. שומדבר לא נשמע לי נכון ואני מקווה שעשיתי בסדר. עוד מעט הוא בא, ואני אצטרך לגייס בעצמי כוחות על כדי לתפקד. התחלתי טיפול עם ד"ר סמירנוף. לא יודע אם זו תשישות או התפרצות של דיכאון עונתי או חזרתה של השפעת, אבל אני מרגיש ממש ממש רע.

רציתי ללכת לגנון היום אבל אני מרגיש כל כך רע, וגם ככה הפרצוף העצוב והעצבני והעייף כבר הפך לסמלי המסחרי לאחרונה. מה גם שאני מאחור בכל מה שקשור לעבודה השבוע, ומחר אצטרך לקום מוקדם ולתפקד כמו מניאק. עדיין, כל כך חסרה לי קצת אינטראקציה אנושית וחברה נשית מעוררת. זו הרגשה נוראית לא להיות מסוגל לעבוד, כמו אימפוטנציה. ובעבודה שלי, אי אפשר לזייף.