מתחת לפרווה

לכבוד האניברסרי קניתי לה פיג'מת פלנל עם חתולים, ובייבידול ורוד, ועוד בייבידול לבן עם פרווה צמרירית, ושני בשמים מטריפים, אחד מהם של ג'ניפר לופז. היא קנתה לי בוקסר שחור סקסי וגופיה שחורה-אדומה מנוקס, וורד אדום ויפה.

אתמול צפינו מאחר הצהריים עד הלילה בטיוי. אנחנו מתקרבים לאט, מנסים לשנות פאזה מהאפרוריות והשתקנות שאיפיינו אותנו לאחרונה. הכנתי תבשיל שעועית עם בשר ועשבי תיבול (4 שעות על הגז עד שהשעועית המרדנית ניאותה להתרכך כראוי) והקשבנו לגשם ולרעמים.

זו תקופה, אני אומר לעצמי. יש תקופות, תמיד היו, תמיד יהיו. שני חברים שמכירים אותי מאז גיל 16 אמרו לי שהתיאוריה שלי על אובדן הנחמדות שלי משעשעת מאוד אבל לא נכונה בתכלית. הם צחקו ואמרו שתמיד הייתי בלתי נסבל, זה לא משו חדש.

אמרתי לתהום שאני מרגיש לאחרונה כמו פרח שלא משקים. שאני נובל, שאני לא מקבל מספיק מים ושמש ודשן בשביל לפרוח, מקסימום בשביל להתקיים. קשה למצוא זמן ואנרגיה להכל בחיים כל הזמן, ונדמה שמה שקשור לאהבה הושם נמוך יותר בסדרי העדיפות בתקופה האחרונה. זה משקף אולי גם את התחושה הפנימית של שנינו כאינדיבידואלים, שנינו אוהבים את עצמנו ואת החיים פחות, ולפיכך יש לנו גם פחות לתת. זה מעגל כזה, לא מקבלים אז אין לתת. אמרתי לה שאני כל כך רוצה לאהוב אותה, מכל הלב, באמונה שלמה, בהתלהבות, ביציבות, לאורך זמן, ושהיא פאקינג מקשה את זה עלי מאוד.

המכתב הנוגע ללב ששלחתי למס הכנסה הניב את התוצאה הרצוייה. הקנס ירד מ14000 ל2000. יותר זול מרו"ח. כמה פעמים קורה לו לאדם בחייו שהוא מקבל מכתב ממס הכנסה ומחייך... צריך להגיד תודה על מה שיש במקום לחשוב כל הזמן על מה אין.

סקס. אני רוצה לעשות. במיוחד ביום גשום שכזה. גודדאם את כל העצלנות והכבדות הזו שלי. הייתי מקדיש את כל היום לפמדום, מהבוקר עד הלילה. זה רק נראה לי כמו עבודה קשה וכואבת, כמו כמעט כל פעולה בזמן האחרון. די, התעייפתי מלהיות עייף.