מתחת לפרווה

לפני 365 ימים בדיוק, כתבתי את המילים הבאות :

"דמיינו קופסת קרטון ריקה.
בצידו של רחוב דרום תל אביבי חשוך ומסוכן למראה.
דמיינו את הקופסא..הכנסו פנימה
בתוך הקופסא אין כלום
דמיינו את הכלום
הרגישו אותו
כלום
פסססס
שומדבר
אפילו לא קלקר
הביטו בכלום
הביטו בו היטב
אלו חיי האהבה שלי"

באותו הלילה קיבלתי הודעה אדומה ראשונה מאחת 'תהום' והתאהבתי אנושות. מאז אותו היום חיי האהבה שלי הם הרבה יותר כמו תיבת פנדורה מאשר כמו קופסא ריקה. אני קורא בארכיון שלי, על הזמן הזה לפני שנה, על הפגישה הראשונה כששיפדתי לה את היד, על החיזור העיקש שלי, על החרדות שלא אשיג אותה בסופו של דבר. כל כך רציתי אותה, כל כך ידעתי שהיא זה מה שאני מחפש, עוד מההודעה הראשונה. ובאותם ימים הואשמתי שאני בכלל לא מוכן לקשר רציני ושאני פוסל כל אחת...

לרגל האניברסרי החלטתי להחזיר את הקולר למשך הסופ"ש. כפי שגילינו, הקולר נוטה לגרד אחרי תקופת מה, ויש תחושה של אובדן הזהות כשמסתכלים על הניק, ואנשים מתחילים להתרחק ולהפסיק לפלרטט בגללו, ואז רבים ומורידים אותו ומחזירים בתחושה חמצמצה. וול, ביום ראשון הוא יורד. אבל בינתיים, אני גאה לענוד על צווארי הוירטואלי את שמה של האישה שבה אני מאוהב, כבר שנה...

Venus in Furs{תהום}