הלכתי לקצב ובדרך תפסתי את עצמי לשיחה צפופה.
אמרתי לעצמי, תקשיב לי עכשיו טוב, אני אסדר לך את הראש, אבל תהיה בשקט ותקשיב!
ואז אמרתי , הרי הכל בסדר בחיים שלך, אתה מתפקד ואין שום חרב מתהפכת מעל הראש, והעניינים מתקדמים לא רע, אבל בחוויה שלך אתה כל הזמן בבלאגן ומבולבל. ואז הגענו למסקנה ביחד, שבעצם מה שמפריע לי זו החוויה הלא אנרגטית, ושהדרך לשנות את זה היא להרים איזה משו גדול ובעל משמעות, שיגרום לתחושה להשתנות וכך גם לכל שאר הדברים שדורשים שינוי ליפול למקום.
ואז חשבתי שבאמת שמעתי לחשושים רבים לאחרונה מכל מיני מקומות לגבי מתי ההופעה הבאה.
עכשיו, המוסיקה שלי, היצירה שלי, זה כאילו אמור להיות הדבר הכי חשוב, אבל בפועל זה בא רק אחרי קופיקו ופרנסה וזוגיות ופרוצדורות וסידורים ושינה ואכילה. ככה זה יוצא, והיות וזה מצריך מאמצי על אני מקדם את הקריירה האישית באיי זמן קצובים של אנרגטיות מגוייסת. זו גם הסיבה שעוד לא הגעתי לאן שאני רוצה להגיע.
בכל מקרה, נראה שהגיע הזמן למאמץ מרוכז נוסף, כי בלי זה גם לכל השאר אובד הטעם.
אלוהים, תני לי כוח...
לפני 18 שנים. 13 בנובמבר 2006 בשעה 11:48
