מתחת לפרווה

ימים מוזרים. הדבר היחיד היציב בחיים שלי זה חוסר החשק לעשות שום דבר פרודוקטיבי...הגביה התמסמסה לי החודש וחייבים לי המון כסף שעל חלקו אפילו לא הצלחתי להביא את עצמי לשלוח חשבונית...הודעות בטלפון ששוכבות ללא מענה כבר כמה ימים...ההארדיסק במקינטוש שלי מפוצץ ואין לי כוח וסבלנות לגבות...כל דבר אני דוחה למחר כאילו שמחר אני אתעורר עם פרץ אנרגיית עשייה....בפועל אני קם מדי בוקר מוצף רגשית...נמרח במיטה עד שכבר אי אפשר יותר...מבזבז שעות על גבי שעות...שורף זמן סידרתי וכל זאת רק כדי בסוף...אולי...להרגיש את הלב שלי לשנייה...
העדרם של יציבות ואהבה מציבים אותי על משטח קרח דביק וחלקלק...קשה לדייק בצעדים ועוד יותר קשה לרדת מהמשטח...כשהטלפון מצלצל אני לרוב לא עונה-יש יותר מדי סיכוי שזו תהיה שיחה שלא יהיו לי כוחות נפש לנהל...במבט אחורה על החודשים שעברו עלי אני מתקשה להבין איך בכל זאת שרדתי עד עכשיו...אני תוהה אם זה תמיד יהיה כך...ואם לא- איך ומתי יבוא השינוי...האם אי פעם אצליח להקפיץ את כל הכדורים באוויר בלי להפיל אף אחד מהם...האם יהיה לי כוח למצות את כל הפוטנציאל שחבוי בי...
לו רק יכולתי לשכפל את עצמי גנטית--דן אחד היה עובד במוסיקה, דן אחר היה מתרכז באבהות, דן נוסף היה מקדם את קריירת הסולו שלי, ודנה היתה מטפלת בכל ענייני הרומנטים, מנקה ומבשלת....
הצילו!! אני זקוק לעזרה
...אני לא מצליח הכל לבד...פעם, עד לפני כמה חודשים-כשעוד הייתי במערכת יחסים יציבה ומספקת הייתי עושה מדי יום ראשון ישיבת צוות עם עצמי-מכנס בתודעה את כל חברי הצוות באישיות שלי-הזמר, המפיק,היוצר, האבא, מנהל החשבונות , המנקה, הטבח והילד המופרע..וכולם בייחד היו יושבים בראש שלי ומשחררים על דף מחברת את כל הדברים שהיו צריכים להעשות באותו שבוע...לרוב הייתי מסיים את כל המטלות...בימים המוזרים האלה אני לא מצליח אפילו להחליט על מועד לישיבה....אנשי הצוות לא מדברים בינהם...כל אחד מהם מרוכז בעצמו ובענינו...ורק הילד המופרע מביט על כל החלל שנוצר, מחייך חיוך שטני, וצורח על מנת לשמוע את ההד העצום והנורא את מילותיו בנות האלמוות של אל בנדי : Let's Rock !
עוד שבוע פסח ואני אהיה לבד בחג...אולי אנצל אותו בשביל לעשות סדר בנשמה שלי-במילא אף אחד מרשימת אנשי הקשר המצומצמת והיוקרתית שלי במסנג'ר לא יהיה מחובר באותו ערב...אם מהבדידות הקירות שוב יתחילו לצעוק - אני אצעק עליהם בחזרה...