מתחת לפרווה

אז הייתי עם ש. ועם ז. , א. קפצה לביקור והלכה, עם ל.ג. זרמתי קצת, נפגשתי עם מ. ועם עוד מ. וגם עם א.ב. ...

ועדיין לבד ועדיין בודד ואת העצב אין מי שירפא ולא התאהבתי, לא באמת, ורע לי ואני לבד...ובכלל לא בטוח שהייתי באמת רוצה ביחד אבל אם לא למה אני תר אחרי זה כל הזמן?

הייתי רוצה ללכת לישון ולהתעורר לפני שנה-לפני שכל השיט קרה ולהרגיש ולו לרגע אחד תחושה של "הכל בסדר"...תחושה של בית ושל קירבה ושל חוסר צורך לחפש ולהציג ולתחמן...

מאסתי בסתם - תעירו אותי כשמגיעים....

היום אני עצוב