לקופיקו יש יומולדת 9 השבוע, ובגלל שאני לא אהיה איתו בתאריך המדוייק, סיכמנו שאקנה לו את המתנה בימים אלו כשהוא אצלי. הבעיה היתה שהוא לא ידע מה הוא רוצה. שומדבר לא נראה לו מספיק מפתה, וזה הרי לא שחסר לו משו. הוא החליט שנצא להסתובב בעיר ונעבור בין כל החנויות הרלוונטיות וכך יבואו לו רעיונות והוא יחליט.
יצאנו לפני הצהריים, ביום יפה ושטוף שמש, עלינו את אלנבי כאשר אני שואל אותו בעוברנו ליד החנויות 'אולי מכונת כביסה? אולי שמלת ערב?' ... כשעברנו ליד חנויות התכשיטים הוא עקץ חזרה 'אולי תקנה לי טבעת נישואין?' . 'מה, גם אתה עכשיו?...' עניתי. המשכנו על קינג ג'ורג', ואז באה לי תובנה שחלקתי איתו : 'שמת לב שרוב החנויות זה דברים שקונים לנשים?.. כל עולם הצרכנות הוא עם אוריינטציה נשית. אם לא היו נשים בעולם היו הרבה פחות דברים לקנות'. בכל מקרה, הגענו לסנטר, והיינו בכל חנויות הצעצעועים המחשבים הטיולים הפיצ'פקס ועוד כל מה שנראה מסקרן, והקופיף לא ידע להחליט.
הצעתי שנחזור הביתה, בדרך אכלנו דג בפיתה, ובבית הוא אמר 'אולי במקום מתנה נעשה משו? איזו חוויה?' הוא לא ידע להגיד מה בדיוק, ואז צץ לי רעיון. הקשתי בגוגל 'מכבי תל אביב' וגיליתי שיש משחק מחר ושזוג כרטיסים יעלה בדיוק מה שהיה תקציב המתנה. עיניו של הקופיף נדלקו והוא התחיל למלמל מילים נרגשות. התקשרתי לוודא, ואכן, מחר אנחנו הולכים למשחק הליגה של מכבי תל אביב נגד גליל עליון, ביד אליהו... ( :
וחוצמזה היום עבר די בנעימים, שיחקנו כדורגל, עשיתי חזרת שירה ועבדתי קצת, וקופיקו ידע גם להעסיק את עצמו. אמרתי לו שזה עושה לי מאוד נעים כשהוא משחק ועוסק בענייניו מבלי להפריע לי, ושזה נותן לי את הכוח והחשק לשחק איתו ולהשקיע בו בזמנים שאני לא עסוק.
והבערה בגב התחתון עדיין נמשכת, אם כי נרגעה מעט לאחרונה נדמה לי, עוד לא ניסיתי להישען על כלום היום...( :
לפני 17 שנים. 17 בדצמבר 2006 בשעה 18:18
