קראתי בבלוג של ידידתי המלומדת על איך שהיא נתנה רק למעט גברים בחייה לחדור אליה, כמה שזה חשוב לה, וכמה היא שמחה על זה שהיא זוכרת את מספר הטלפון והצבע האהוב של כל אחד מהגברים שעימו קיימה יחסי מין מלאים.
הזדהתי עמוקות...גם אני שמח על כך שגופי אינו פרוץ לכל חופץ...גם אני זוכר את הטלפון והצבע האהוב של כל האנשים שחדרו אלי...בעצם את כולם חוץ מהמלכה בתשלום ההיא בגיל 19, אבל חוץ ממנה, באמת, את כולם.
אה כן, יש גם את הקוקסינלית שזיינה אותי בתחת בחניון ברחוב לוינסקי, ועכשיו כשאני חושב על זה, אז גם את הפרטים של שלושת הגברים שהאקסית שלי הביאה לטחון אותי לעינייה אין לי, ואת הצבע האהוב של ההיא שהכרתי בדאנג'ן בסתיו ואח"כ שיפדה אותי אף פעם לא ידעתי...אבל חוץ מאלו, בחיי, אני יודע את הטלפון והצבע האהוב של כל הבחורות שניקנקו אותי. כוווווולן... כולל של אותה עקרבית נוירוטית שהציגה את עצמה כשולטת אכזרית בלי גבולות והתגלתה כסאבית קטנה ונלהבת, נשלטת מנטאלית כנערה פותה וחוטפת מכות כשהיא קשורה למיטה.
אז לסיכום...
הידד לסלקטיביות בבחירת פרטנרים חודרניים...לא כל אחד ראוי להיכנס בשערי גן עדן...במיוחד כשיש בחורים שלא ממש רוצים את הבחורה, ואפילו די מזלזלים בה, אבל מוכנים לשחק איתה קצת בשביל זיון...
לפני 19 שנים. 3 במאי 2005 בשעה 11:36
