מתחת לפרווה

בשש לפנות בוקר כשקמנו שומדבר לא הלך טוב. הקופיף דווקא התעורר 'כמו חיל' כמו שלימדתי אותו, אבל אני גנבתי עוד שתי דקות במיטה ואמרתי בקול מתפנק 'אני לא רוצה ללכת לגן היום...' . היה קר מאוד כשירדתי למכולת, והבאתי סנדוויצ'ים טריים מוכנים כי כבר היינו באיחור קל. כשהגענו לתחנה המרכזית בדיוק יצאה מונית שירות. מיהרנו פנימה לסופרפארם לקנות לי תרופות עד שהמונית הבאה תגיע ותתמלא, לקופאית לא היה עודף ועד שהיא הביאה והתעכבה והתבלבלה, וכשהגענו חזרה מונית נוספת כבר יצאה. חיכינו שהבאה תתמלא, ואז היא נתקעה ברחוב קטן בין משאית זבל לאוטובוס, כאשר אף אחד מהם לא מוכן לזוז. בסוף הגענו ברבע שעה איחור לביה"ס, והיה ניכר על השומר שאני מפחיד אותו עם המעיל הגדול וכובע הצמר והכפפות ומשקפי השמש.

עשיתי את הדרך חזרה בעודי בוחן את תסמיני השפעת שלי, (הליחה עברה לאוזן ימין וסתמה אותה) . קצת אחרי שהגעתי היה טלפון מהאקסית הטרייה שהיא בסביבה ויש לה חלון של כשעה. אחרי התלבטות הזמנתי אותה, קיפלנו כביסה ביחד ואז שיחקנו כמה דקות. יצאנו, היא לעבודה ואני לבנק. בדרך תפס אותי הגשם האימתני. זה כל כך ישראלי מצדו, לא להופיע חודשיים, ואז בום! הכל בבת אחת. הייתי בלי מטריה, ועם חרדות להירטב ולחלות עוד יותר, הבטתי בגשם הניתח בעוצמה והתרגשתי מהדימוי הכי בנאלי בעודי בוהה בדשא הצהבהב באי התנועה בצומת המלך ג'ורג' ובן ציון, שעכשיו יורד הגשם ומרווה את האדמה היבשה, ואח"כ תזרח השמש והכל יצמח מחדש.

אחרי שסיימתי בבנק דהרתי בין הטיפות לvelvet וקניתי זוג מכנסי ויניל אדומים לוהטים להופעה. הם היו הזוג היחיד שדיבר אלי, אבל תג המחיר הרתיע אותי. לפתע אמר המוכר שבמקרה הזוג הזה ב50 אחוז הנחה, כי אלו האחרונים. והם היו בול במידה שלי. הבנתי שזה סימן מאלוהים, וקניתי אותם, גם לזכרו המבורך של סנדק הנשמה ג'יימס בראון שהלך לעולמו אתמול. חזרתי רטוב, נרגעתי, והלכתי לישון שעתיים.

קמתי, סידרתי את הבית, עבדתי שעתיים עם זמר, ואז יצאתי חזרה למרכז לסידור קטן ולהסתפר. חזרה לי הכרבולת. כל הדרך בגשם בחושך ובקור, עברו לי מחשבות בודדות ורעות. אני מבואס מהלבד, מהיעדר הרומנטיקה הבסיסית, הטובה, המנחמת. מהתחושה שיש מישי מיוחדת בחיי, ושזו לא אקסית עם מטען שכבר נפגעתי ממנה ושעומד סימן שאלה מעל המשך הקשר, לא בגלל מה שאני לא יודע אלא בגלל מה שאני כן יודע. פשוט, מישי לאהוב. ושתאהב אותי. בלי סיבוכים. במונית יצא לי לשמוע את השיר שהפקתי עיבדתי וניגנתי בכל הכלים לפני כמה חודשים (בן ישראלי-לעוף איתך) . השיר התחיל, והנהג העביר תחנה. אמרתי לו שאין לי שום התנגדות להעברת התחנה, ורק מתוך סקרנות בא לי לדעת איזו תחנה זו היתה. הוא ענה גלגלצ. זה משמח שסוף סוף משמיעים דברים שלי גם שם. השיר נשמע היטב דרך גלי האתר, (הנהג החזיר לגלגלצ אחרי שסיפרתי לו) ונהניתי מהעיבוד שלי ומסולו הגיטרה השובב. לא שמעתי את השיר הזה מאז שעבדתי עליו, כמו את רוב הדברים שאני עושה.

קשה לי לטפל בעצמי כל הזמן, וגם בקופיקו, וגם בכל המטלות והעבודה ונקיון הבית, ועוד כשאני חולה. ואפילו שאני מצליח, וגאה בעצמי על כך, זה עדיין משאיר אותי בתחושה עצובה. אני הולך לסחוט לעצמי מיצתפוזים, ולעשות חזרת שירה. לא נראה לי שאכלתי היום כל כך.