מתחת לפרווה

אני פוחד. מת מפחד. קפוא ומכווץ כמו עוף בתחתית הפריזר במכולת שכונתית.

פוחד לרצות אותה מתי שהיא לא רוצה
פוחד שיכאב לי כשהיא תרביץ
פוחד שלא יהיה אותו אפקט לפגישה כמו בפעמים הקודמות
פוחד להתאהב בה וממש לרצות אותה ורק אותה
פוחד לאבד את החופש והפרטיות
פוחד מהחופש והפרטיות
פוחד שיהיה לי טוב ולא יהיו לי יותר תירוצים
פוחד לאבד את עצמי
פוחד להישאר בשליטה
פוחד שאני לא ארצה שהיא תלך לעולם

אני פוחד לוותר באופן סופי על האקסית למרות שעברו שבעה חודשים ולמרות או אולי בגלל שאני יודע שהיא ביצ' צפונית מפונקת מעצבנת נוירוטית וחלשה.

פוחד להיפתח לאפשרות חדשה-זה יהיה קצת כמו להפסיק לדרוך על האדמה...למרות שהאדמה מלאה בחרא...לפחות החרא הוא שלי ואני מכיר אותו

פוחד להכיר בזה שהיא דווקא יותר חכמה ויותר מבינה ויותר מנצחת אותי מכל שאר ה"חכמות" באתר ובכלל.


אני דן ואני פחדן



...ובבקשה, בלי "אתה יכול לבחור איך להרגיש" וכל זה...צאו מנקודת הנחה שאת כל הבולשיט הפסיכולוגיסטי אני מכיר...הבעיה היא, שבסופו של דבר, אחרי כל המודעות העצמית, העבודה העצמית, הנסיון והבגרות...הרגשות שאנחנו הכי מעריכים והכי מפעימים אותנו הם דווקא אלה שאין לנו שום שליטה עליהם.