מתחת לפרווה

כבו את האורות...

כשהמוסיקה היא החבר המיוחד שלך
תרקוד על אש כמו שהיא מתכוונת
מוסיקה היא החבר היחיד שלך
עד הסוף

(ג'ים מוריסון)

וואלה

בשבילי ידידיי, העסק הולך ונהיה מאוס.
החיים בכללותם
נמאס לי להילחם קרבות אבודים מראש.
אני לא יכול להיות מאושר מלצפות בטלוויזיה, אני לא רוצה לשחק את המשחק.
באהבה גדולה כבר הייתי
פעמיים
עשיתי סטוצים
חוויתי בבדסם את כל מה שאפשר כמעט
אתם צדקתם-אני טעיתי
אתם חיים את החיים-אני טעות של הטבע
הלוואי שלא הייתי נולד
אבל נולדתי
ועכשיו צריך למצוא מוצא ראוי מכל הסיפור
הרי ניסיתי...בחיי שניסיתי
וכל כך הרבה פעמים הכל התפורר ונגד כל הסיכויים בניתי מחדש
אבל עכשיו
בייחוד לאור הידיעה
שאפשר גם הפעם
ת'משבר לעבור...איכשהוא להוציא מים מהסלע ולהמשיך...
לא יודע...מה הטעם?
אלמלא הבן שלי הייתי מתאבד מזמן
אבל גם לו-עושה רושם שאולי אני עושה יותר נזק מתועלת
למרות שזה עולה לי במאמץ גדול ואני כן מעניק לו המון

יותר קל וטוב לטפשים ולגסים.

אולי אני צריך לאפשר לו להיות כזה

הדרך שבה הלכתי לא הביאה אותי למקום טוב

בסופו של דבר

למרות שאולי זה עדיין לא הסוף

זה מרגיש כמו מקום טוב לעשות סוף

את האקסית שלי היכרתי בתחנת רכבת השלום.

הרבה פעמים חשבתי על המקום הזה כעל נקודת סיום טובה....גם הקפיצה מהדרגנוע לכביש...גם המכוניות שיעברו...

חוץ מהבן שלי אני לא יכול לחשוב על מישו שיתגעגע אלי באמת...

והאמת שגם אין סיבה. זה לא שפיזרתי מסביבי דולארים. לפעמים נתתי בעצם היותי אישור לאנשים לעשות את הסיכונים המחושבים שלהם.

לפעמים אנשים מצאו נחמה באהבה או בעניין שלי

בשורה התחתונה אני לבד כפי שתמיד הייתי. חבר או שניים שלא יכולים להרגיש מה שאני מרגיש.

כשהמוסיקה נגמרת....כבה את האורות...