הימים האחרונים עמוסים, ולכן לא התפניתי לכתוב.
עבדתי יפה, קידמתי בהצלחה כמה עניינים, ועם קופיקו הצלחתי להיות יותר 'ביחד' בזמן שהיינו יחד. אני נורא אוהב את הטוקבקים השנונים שלו אלי, כמו כשאמרתי לו שאני רעב ושאלתי אותו אם אני יכול לאכול לו את היד והוא הפטיר באדישות 'תאכל לעצמך את היד'. בסוף אכלנו טורטיות וגלידה לקינוח, ובמונית שירות אחרי שסיימתי את שלי והתחלתי 'לעזור' לו לסיים את שלו, הוא לא נתן לי, ובמקום -ליקק את הגלידה בהנאה מופגנת כדי שאתגרה. 'חכה חכה,' אמרתי לו , 'תיכף נגיע לתל אביב ואני אקנה לי משו טעים.... '
היחסים עם התהומית הפשירו קצת, לאחר שהבהרנו כמה דברים, והיו לנו רגעים נחמדים ביחד. החיוכים שעולים עכשיו, כשהם עולים, הם אמיתיים.
לאורך השבועיים שלושה האחרונים אני במגעים עם תכנית טיוי פריים טיימית לגבי הופעה שלי בה כנציג הבדסם, וכעצמי. אני משתדל להמעיט בדיבורים בנושא, לדברים האלה יש נטייה ליפול ברגע האחרון. זה לא יהיה אסון אם זה לא יקרה, למרות שכבר נדלקתי על הרעיון. הם מצדם משדרים עקביות, והצילומים אמורים להיות (בעזרת השם, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה) ביום ה'. מחר אלך להסתפר ולקנות חולצה.
האתגר לאורך כל הדרך, זה לשלב. להצליח להגשים את כל השאיפות, בכל התחומים, ובצורה שתהיה גם פרודוקטיבית וגם מהנה. המכשולים הגדולים ביותר הם הלחץ מחד, והעייפות מאידך. צריך הרבה אנרגיה בשביל לסחוב את הכל, ועוד יותר אנרגיה בשביל גם להנות מזה.
הולך להתארגן לגנון. טה טה }}{{
לפני 17 שנים. 23 בינואר 2007 בשעה 22:34
