מתחת לפרווה

שבת בבוקר

התעוררתי לבד ומזיע כמו בכל הבקרים לאחרונה....

אתמול בלילה הייתי במופע של גיבורת ילדות שלי...היא חברה טובה של אחת הלקוחות והזמינה אותי לבוא..הערצתי אותה ונמשכתי אליה עוד מהגן כשהייתי רואה אותה בטלוויזיה, והיא לא פחות יפה, מקסימה, וסקסית בעייני עכשיו בגיל 50. { גם נראה לי שהקטע מסקרן אותה...בזמן שהחברה שלה הקליטה היא קראה חצי מהספר "ונוס בפרווה" שהיה מונח על השולחן...גם דיברנו על זה איזה פעם או פעמיים...המממ...מי יודע?} אניווי, אחרי ההופעה, שבה צחקתי כפי שלא צחקתי כבר הרבה זמן, ממש בקול רם ועם היחנקות....((((+ : , עזרתי לה לסחוב את התפאורה לאוטו ונפרדנו בחיבוק חם ונשיקה על הלחי...

מיהרתי לחזור הביתה וכל הדרך פינטזתי על הפתיתים שאכין. הלקוחות הנפלאים שלי חייבים לי המון כסף וכך יוצא שלא שילמתי שכר דירה חודשיים והשבת הזו אוכלים פתיתים. בכל מקרה, הכנתי את הפתיתים שיצאו לא רע, אבל אז שבעתי אחרי 3 ביסים...וזה די כל מה שאכלתי באותו יום...לפני שנה בדיוק הייתי אכלן כפייתי פעיל ושקלתי 100 קילו. היום אני שוקל 77. הצלחתי ע"י הימנעות להביא את עצמי למצב של חוסר רצון אמיתי לאכול מעבר למה שטוב ובריא לי. ולהקשיב לגוף שלי. אם רק אצליח לעשות את זה גם עם חשיש, אלכוהול, ואהבה...

צריך לנקות את הקן.
אני ממש רואה את האנרגיה הכבדה בכל פינות הבית
גם הנשמה שלי עצובה ומותשת כבר יותר מדי זמן לטעמי. האקסית נוסעת לארה"ב עוד שבוע וקצת ותחזור רק בחורף. לא שזה אמור לשנות במשו, אבל איכשהו זה מעסיק אותי בכל זאת.
המיטה הפכה למקום האהוב עלי עלי אדמות. חושך, רך, נעים, מפנק...חלומות...הזמן עובר בלי שמרגישים...אין דאגות...הבעיה היא בהתעוררות...איכשהו אני תמיד מתעורר בסוף...

התרגלתי לחיות לבד יותר משאני חושב. ממש לא בטוח שאני באמת מחפש זוגיות עכשיו. פירשתי את חוסר היכולת שלי להתאהב בהרבה דרכים, אבל יתכן שזו נכונה יותר. אולי אלוהים מנסה ללמד אותי להיות לבד ולאהוב את עצמי ולא דרך מישי אחרת.
קשה לאהוב את עצמנו, אז עושים "עסקה" עם מישי-אני אוהב אותך ואת בתמורה תאהבי אותי...ואז האהבה היא סיבובית. זה יכול לעבוד ויכול גם לגרום לנזקים בלתי הפיכים. הייתי בשני המצבים. אולי הגיע הזמן לאהוב את עצמי וזהו. להיות המלכה בתשלום של עצמי. מעניין אם ככה מתחילה סכיזופרניה.

שבת שלום לכולם ולכולן..
לבד רעב אך חי, דן.