מתחת לפרווה

לדנה היקרה,

אני מרגיש שהזוגיות שלנו לא מתפקדת כבר איזה זמן. הצומיות שלך, החרמנות הבלתי מסופקת, מצבי הרוח...
גם לי יש רגשות את יודעת. זה קשה להיות גם מוסיקאי יוצר עבור לקוחות נחותים-כישרונית-ושכלית, גם אבא לילד לא קל, לנקות, לבשל,(זה בכלל היה אמור להיות התפקיד שלך, לא?) לעשות סידורים ונסיעות...להתמודד עם מציאות כלכלית קשה...
כל אלו הן כותרות אבל בפועל זה מיליארד פרטים שרצים לי במוח ובלב כל הזמן ומקשים עלי להיות קשוב לצרכים שלך, חשובים ככל שיהיו. ואת לא מצליחה להכיל אותי. העומק הרגשי שלי מפחיד אותך ואת בוחרת פשוט להתרכז בהנאות האגואיסטיות שלך...ואם אני לא מספק לך ת'סחורה את עושה כזה פרצוף שכל העולם ידע כמה רע לך...יש לך מושג איך זה גורם לי להרגיש? לדעת שאני לא מספק אותך? ואת יודעת שאני מנסה...את יודעת כמה את חשובה לי...ומשחקת בזה!
אני לא חושב שארצה אי פעם להיפרד ממך..איך אומר השיר הדוחה, "בלעדייך אני חצי בנאדם, בלעדייך אני בעצם כלום"...אבל קשה לי מאוד ואני מרגיש שהאדם הכי קרוב אלי, החברה הטובה ביותר שלי, במקום להוות עזר כנגדי, רק מוסיפה עוד שמן לשרפה שמשתוללת בנפש שלי.

בתקווה שתביני שהדברים שאני אומר באים מהמון אהבה ואיכפתיות ודאגה כנה לעתיד הקשר...

דן.