מתחת לפרווה

בעקבות רעיון מבריק שעלה במוחי הקודח הצלחתי לראות את השידור בסוף...

אין לי ערוץ 10, ולא רציתי שקופיקו (שנמצא כאן הסופ"ש) יראה את זה, כי אני מודל לחיקוי עבורו, ואני לא רוצה שהוא יתחיל להרביץ לבנות בבצפר, כך שללכת איתו למישו כדי לראות את זה גם לא בא בחשבון. אז דיברתי עם רומי, הלקוח המקסים בן ה50 שגר פה בשכונה, שיבוא לעשות בייביסיטר ויתן לי את המפתח לבית שלו. לקופיקו אמרתי שתהום ואני הולכים לפגישה בענייני עבודה.

היה באמת קשה להמתין לקטע שלי מהרגע שהתכנית התחילה, הייתי הרבה יותר לחוץ ונרגש משהייתי במהלך הצילומים... תחושה של חוסר אונים, ושל בושה גדולה מתקרבת...

בכל מקרה, היה לדעתי לא רע, למרות שאני שמן נורא, ולשמחתי לא ממש ראו שהפה שלי היה יבש מוות. ועוד יותר לשמחתי לא ערכו החוצה כמעט כלום, ובמיוחד לא את הפזמון מהשיר. מקווה שבהופעה הטלויזיונית הבאה שלי אשיר שיר שלם. אה, וגם שמתי לב סופסוף למה שכולם אומרים, שאני רציני נורא, ושאני חייב לחייך הרבה. אני *באמת* נורא רציני כל הזמן, וזה באמת הרבה יותר יפה כשאני מחייך.

כשחזרנו רומי הראה לי את השיר שהוא וקופיקו כתבו ביחד, וסיפר שהם שיחקו כדורסל לתוך דלי. רומי ניצח, וקופיקו לא הפסיד בכבוד. שמח שהם הצליחו להתגבר על פער הדורות.

המון תודה לכולם על הפירגון והתמיכה, זה נותן לי המון, יותר ממה שאני יכול להביע. התגובות החמות והחיזוקים, והתחושה שאתם גאים בי עושים לי טוב בלב, יותר מכל דבר אחר. היה לי מאוד חשוב לייצג את הקהילה בצורה אמיתית ומכובדת, עם מינימום שטיקים ופוזה.. וזו קהילה נהדרת להיות חלק ממנה, אני אוהב אתכם, בכל ליבי. תודה. }}}}{{{{

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=18034