דנה היקרה
וואלה יפה לך להיות ביצ' קרה ומפונקת. את רק שוכחת שאני מכיר אותך היטב ויודע בדיוק מאיזה ריק שחור צמחת. אני יודע גם שאת הכביכול קשיחות שלך את לא מצליחה ליישם על עצמך..באמת חוכמה גדולה לשלוט באחרים...ועוד כאלה שאוהבים אותך...נראה אותך שולטת בעצמך ובהתמכרויות שלך פעם...
אין לי בעיה שתחגגי אפילו שרע לי, תזדייני עם כל העולם מצידי...(תקראי לי לבוא לראות...) אני, בניגוד למה שאת חושבת באמת רוצה שיהיה לך טוב. רק שלא נראה שאת ממש נהנת מכל ההשתרללות שלך...אני זה שמחבק אותך אחר כך כשאת בוכה...כשהריקנות שלך מכריעה אותך ואת מרגישה הכי לבד בעולם, עם כל המחזרות והמחזרים שלך...את אמנם נמשכת לנשים חושניות ודומיננטיות אבל כנראה שבכל זאת צריכה את החמימות, הטוהר, והביטחון שאני מעניק לך.
אז תקשיבי לי בייב. הסוס הולך ומרזה. אני בודד כפי שמעולם לא הייתי וכבר לא יכול לסבול את זה יותר. הסקס איתך זה קוויקים סתמיים כששנינו חושבים על בנות אחרות. בשיחות בינינו אני מרגיש שאין לך סבלנות לשמוע מה שעובר עלי. כל הזמן זה משחקי כוח ובסוף הרי את תמיד מקבלת מה שאת רוצה.
שורה תחתונה-ככה אי אפשר להמשיך. או שתדברי איתי ממקום שיוויוני ותכירי בזה שגם לך יש תפקיד ואחריות או שניפרד וזהו. תמצאי לך פראייר אחר שיחזיק אותך. אומלל אני כבר. אז זה לא שיש לי יותר מדי מה להפסיד.
דן.
נ.ב. לגבי מה שכתבת על הפומביות-מסתבר שזו הדרך היחידה לתקשר איתך. כשאנחנו לבד את לא מדברת איתי בכנות, סגורה ומעורפלת. כנראה שהאקסהביציוניזם שלך והצורך התמידי בקהל ותשומת לב מאפשר לך להוריד את המסכות ולדבר דוגרי.
לפני 19 שנים. 18 במאי 2005 בשעה 11:25
