לפני 19 שנים. יום רביעי, 14 בפברואר 2007 בשעה 7:04
אניווי, מה שכן היה חסר אתמול בעיני זה בדסם. כל כך הרבה סוטים, חברי קהילה, וכל כך מעט התרחשות... אפשר היה לחשוב שאנחנו במסיבת ולנטיינז של ועד עובדי הספריות העירוניות. היה סשן מוזר על הבמה של המלאכית השחורה ועוד מישי, שהובלו מכוסות עיניים על ידי תהום, ואז זרקו אחת על השניה תותים, ויכול להיות שראיתי בזווית העין מישו קושר מישי בגלריה. בשלוש וקצת כבר היינו בבית. אבל באמת שהיה ערב נחמד, וניכרת ההשקעה של ההנהלה החדשה, ובעזרת השם, לאט לאט, יחזור גם שכרון החושים.
היתה אצלי זמרת אתמול, שהשמיעה לי את השירים שהיא מקליטה ע"י לייבל הפקה מוסיקלית מצליח. היא לא זמרת גדולה בשום מובן, אבל מה שהפתיע אותי זה עד כמה עייפה ודלוחה נשמעה ההפקה, שנעשתה על ידי בכירי הנגנים והמפיקים בשוק. אני רק יכול לתאר לעצמי כמה עלה לה הפרוייקט, והתוצאה כל כך דלה ומשעממת. השמעתי לה את 'נטע זר' שלי כי הבנתי שהיא אוהבת סקסופון, היא התרשמה מאוד, אבל מה שהיה כיף זה להרגיש בעצמי איך פתאום, אחרי שעה של מוסיקה בינונית עד כאב, נדלקו הרמקולים והתחילו לשדר אנרגייה אמיתית. זה הגביר את הדגדוג ההולך וגובר, להיכנס לאולפן, ולהקליט כבר בגירסאות מלאות את השירים שכתבתי בשנתיים האחרונות, אלו שמופיעים ב'במה חדשה' כסקיצות. עבר זמן רב מדי מאז שהקלטתי שירים שלי ברצינות, ובאמת שהגיעה השעה. הבעיה בלהפיק את עצמי היא קודם כל משמעת עצמית, או היעדרה. בנוסף, יש לי נטייה להיכנס לחפירות, להסתבך ולהתבלבל, לשקוע בחוסר אמונה, ואז כל התהליך הופך למענה במקום למהנה. וזה באסה, כי לאחרים אני מפיק בלי שום בעיה, כמעט לעולם לא נתקע, והדעתנות נשפכת ממני. אילו רק יכולתי לשכפל את עצמי גנטית, ושאחד מאיתנו יתפקד כמפיק והשני כזמר היוצר, הכל היה טוב. (בתנאי שלזמר היוצר היה כסף לשלם למפיק (: )