מתחת לפרווה

היה כיף אתמול בגנון, אם כי קצת מוזר. הגענו באחת, היה מקושט ממש יפה, עם תוספות של תאורה, ווילונות, וסלסלות עם סוכריות לכבוד ולנטיינז. היו מלא אנשים, ואפילו לא הספקתי להגיד שלום לכולם, בשתיים כבר החלה מגמת התרוקנות. היה איזה זוג חמוד שעוכב די הרבה זמן בכניסה כי הם 'לא מהקהילה', ולשמחתי אחרי שהפנתי את תשומת ליבם של הגורמים הרלוונטים לעניין הם הוכנסו. היתה באמת אווירה שמחה, ומוסיקה נהדרת (נימפיה קראה לזה 'שירים של זקנים') .. רקדתי עם שושו החתיכה, הסתובבתי בין מחשופים מפוארים ומדי פעם שלחתי ידיים... הצלפתי בישבנם של אנשים שהיו עסוקים בשיחה ומיד הסתובבתי, הבטתי לתקרה ושרקתי בתמימות. מסתבר שזה טריק שעובד לא פחות טוב מה'ראית את הפינה ההיא שם?' ואז כשהיא מפנה את מבטה לגעת לה בציצי. לאט לאט אני משכלל את ארסנל הטריקים שלי (:

אניווי, מה שכן היה חסר אתמול בעיני זה בדסם. כל כך הרבה סוטים, חברי קהילה, וכל כך מעט התרחשות... אפשר היה לחשוב שאנחנו במסיבת ולנטיינז של ועד עובדי הספריות העירוניות. היה סשן מוזר על הבמה של המלאכית השחורה ועוד מישי, שהובלו מכוסות עיניים על ידי תהום, ואז זרקו אחת על השניה תותים, ויכול להיות שראיתי בזווית העין מישו קושר מישי בגלריה. בשלוש וקצת כבר היינו בבית. אבל באמת שהיה ערב נחמד, וניכרת ההשקעה של ההנהלה החדשה, ובעזרת השם, לאט לאט, יחזור גם שכרון החושים.

היתה אצלי זמרת אתמול, שהשמיעה לי את השירים שהיא מקליטה ע"י לייבל הפקה מוסיקלית מצליח. היא לא זמרת גדולה בשום מובן, אבל מה שהפתיע אותי זה עד כמה עייפה ודלוחה נשמעה ההפקה, שנעשתה על ידי בכירי הנגנים והמפיקים בשוק. אני רק יכול לתאר לעצמי כמה עלה לה הפרוייקט, והתוצאה כל כך דלה ומשעממת. השמעתי לה את 'נטע זר' שלי כי הבנתי שהיא אוהבת סקסופון, היא התרשמה מאוד, אבל מה שהיה כיף זה להרגיש בעצמי איך פתאום, אחרי שעה של מוסיקה בינונית עד כאב, נדלקו הרמקולים והתחילו לשדר אנרגייה אמיתית. זה הגביר את הדגדוג ההולך וגובר, להיכנס לאולפן, ולהקליט כבר בגירסאות מלאות את השירים שכתבתי בשנתיים האחרונות, אלו שמופיעים ב'במה חדשה' כסקיצות. עבר זמן רב מדי מאז שהקלטתי שירים שלי ברצינות, ובאמת שהגיעה השעה. הבעיה בלהפיק את עצמי היא קודם כל משמעת עצמית, או היעדרה. בנוסף, יש לי נטייה להיכנס לחפירות, להסתבך ולהתבלבל, לשקוע בחוסר אמונה, ואז כל התהליך הופך למענה במקום למהנה. וזה באסה, כי לאחרים אני מפיק בלי שום בעיה, כמעט לעולם לא נתקע, והדעתנות נשפכת ממני. אילו רק יכולתי לשכפל את עצמי גנטית, ושאחד מאיתנו יתפקד כמפיק והשני כזמר היוצר, הכל היה טוב. (בתנאי שלזמר היוצר היה כסף לשלם למפיק (: )