לא יודעת איך החזקתי מעמד
בוערת כבר יותר מדי זמן
נשברת מפנים אתה נשאר רגוע
בורח ממגע של גוף
מתייחס לרגשותי כמו שק אגרוף
ואז משאיר אותי בוכה כמו תינוק פגוע
לא רוצה יותר שקרים ואכזבות
אני עוזבת, השארתי על השולחן את המפתחות
אל תתקשר אלי
אל תכתוב לי מכתבים
אל תשלח לי זר שהפרחים בו נבולים
אל תתקרב אלי
אני זקוקה למנוחה
הלילה אתה בודד
אני כבר לא שלך
לא צריך להיות מדען טילים בשביל לראות
השתיקה שלך קשה מאלף מילים פוגעות
הפעם זה סופי אני חזקה יותר
עכשיו אני יודעת שלא אוותר
אני רוצה סיכוי לבנות הכל מחדש
סוגרת את הדלת אני חופשייה
עוד מעט תתעורר תמצא את המכתב
ותדע שאני לא חוזרת לעולם
לעולם...
אל תתקשר אלי
אל תכתוב לי מכתבים
אל תשלח לי זר שהפרחים בו נבולים
אל תתקרב אלי
אני זקוקה למנוחה
הלילה אתה בודד
אני כבר לא שלך
את השיר הזה כתבתי לפני 7 שנים לזמרת שבסוף לא לקחה אותו. את הסופ"ש האחרון העברתי בליצור לו גירסת "דאנסהל" מקפיצה ופצצתית עם הזמרת גבריאלה פביאנה ושלושה ראפרים...יצא ממש מדליק...מסתבר שאפשר לשרוד סופ"ש גם לבד...}{
לפני 19 שנים. 21 במאי 2005 בשעה 20:37
