לילה מוטרף מאוד עבר על כוחותינו. זה היה המפגש החברתי הבדסמי האולטימטיבי, אינטימי, לוהט, אמיתי, שמח, מרגש. אין שום דרך לספר את כל מה שהיה, אולי אם כל עשרת המשתתפים יכתבו בבלוגים שלהם אפשר יהיה לאט לאט להשלים תמונה שלמה.
הכל התחיל בעשרים לשמונה בחדר הרפת בצ'ט. הבנות דיברו על מפגש בבית קפה כדי להימלט מהמשחק, ואני הזמנתי אותן לכאן לצפות בו ולחזק את ידי נבחרתנו הלאומית במלחמתה בכוחות המנדט, ובנסיון לנקום את העוולות שגרמו לנו : הספר הלבן, החזרת הפליטים לקפריסין, הסזון, והניקוד הנמוך שהם תמיד מעניקים לנו באירוויזיון. הרפת התעוררה מהרעיון, זירזתי את הנוכחות ללכת להתקלח ואירגנתי להן את סידורי הנסיעה וקבענו שהן כאן ב9.
הן הביאו מלא כיבוד, הכנתי לכולן 'מוריטו' (המצאה של תהום) המשחק היה ברקע, הקן היה מואר ברכות ועם מלא נרות, דארק אייטיז מהאולפן, והשיחה קלחה. בהמשך הגיעה עוד נגלה של משתתפים כולל שני גברים. אחרי שהמשחק הסתיים התפתח משחק אמת או חובה. עמדתי על זה שאם משחקים אז שכולם ישבו במעגל אמיתי ויהיו מחוייבים למשחק. ואיזה משחק זה היה. לא היה משתתף שלא שבר איזה גבול קטן, המשימות נעו בין הצלפות להשפלות, הבחורות נשלחו כל אחת בתורן : לעשות סטרפטיז, לעמוד במרכז המעגל כמו פרה ולפעות, לרוץ להביא עצם כמו כלבה, הדום מצא את עצמו מקבל טיפול שעווה על הגב והפטמות לראשונה בחייו, שתי בחורות ליקקו כוס לראשונה בחייהן, ואישה דומיננטית ומטריפה קיבלה משימה לנשק לי את כף הרגל. סאבית חסרת ביטחון וביישנית נאלצה לפקוד על סאבית אחרת, וסאבית אחרת פקדה על מתחלפת להצליף בה על הציצים. שלושה מהמשתתפים נאלצו לאכול ולשתות מצלחת של כלב, ועוד , ועוד, ועוד. והכל צולם. ( :
היחיד שלא זכה שהבקבוק המסתובב יפול עליו זה אני. זה לא הפתיע אותי. הייתי מאוד מעורב בדינמיקה, עודדתי את המשתתפים האחרים והשתתפתי במשימות מהצד השולט-ההפקתי. זה כנראה הגורל שלי, או משו. לקראת אחת וחצי הלכו חלק מהאנשים, ובאווירה האינטימית שנשארה השיחות המשיכו להעמיק, והאינטראקציות הקטנות המשיכו גם. בשלוש וחצי קיפלנו את הבסטה.
היה באמת ערב מדהים, אבל אני מצטער לומר שהיחסים ביני לבין תהום תקועים על שירטון. היה רגע לקראת סוף הערב, שישבתי לרגלי המכשפת, היא צבטה לי בפטמות ואמרה לי 'אני אוהבת את המבט הזה שלך, המבט של הילד, הילד שלא היית אף פעם'. תהום ישבה ודיברה עם מישי, ותוך כדי התחילה לשחק לי בזין. לראשונה במהלך הערב הרגשתי שאני לא רק בצד המארח, המפיק, השולט, אלא גם חלק מההתרחשות. ואז היא שלחה אותי למטה להביא לה מסטיקים. התלבשתי וירדתי, אפילו עבר לי בראש שהיא רצתה שארד כדי לתכנן משו עם הנוכחים, אבל זה לא היה המצב. יותר סביר להניח שהיא שלחה אותי למטה כי היא שמה לב שאני נהנה.
אחרי שכולם הלכו דיברנו, ואני מרגיש שאנחנו לא ממש ברי-תקנה. עזבו מי אשם, זה לא משנה אם אני לא נותן או היא לא לוקחת, העובדה היא שהתשוקה שלי אליה גוועה, כתוצאה מאכזבות חוזרות ונשנות, ומהעובדה שאני לא רואה בה ולא יכול לראות בה יותר שולטת. ואני צריך את זה, אני זקוק לזה, אני כמה לזה. ואני לא חווה את זה בכלל, כבר המון המון זמן. אני לא מאושר, היא לא מאושרת, אנחנו לא עושים טוב זה לזה. חזרנו אחרי שנפרדנו, ומאז לא רק שזה לא משתפר, זה מתדרדר עוד. אנחנו אמנם 'מסתדרים', שומרים על אווירה פרודוקטיבית ונקייה, לא רבים ולא מתכסחים, אבל זה ממש לא איך שהייתי רוצה לראות את חיי המין והרגש שלי.
אבל באמת שהיתה מסיבונת מדהימה אתמול, וכל המשתתפים בלי יוצא מן הכלל היו מקסימים ונהדרים. לחיי הרפת, לחיי האהבה, הכיף, הפתיחות, האמיתיות, העומק, והחברות.... }}}}{{{{
לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 9:15
