זה התחיל לפני שלושה שבועות באיזה שרשור נידח, כשהיא התבכיינה על משו ואני אמרתי לה לשנן את המנטרה 'אני זונה שמנה ומטומטמת שאוהבת להתלונן'. אחרי שלהפתעתי היא כתבה את זה עשר פעמים בתגובה בשרשור, שיבחתי אותה וכתבתי : 'עכשיו תתקשרי לבעלך ותגידי לו שהוא הגבר הכי מדהים בעולם והיית מתה להרגיש את הזין האדיר שלו בפה שלך עכשיו. '
זה היה אחרי שחודשים ארוכים שמעתי על הפנטזיות הרבות שלה, ועל הקושי שלה להגשים אותן בתוך הנישואין עקב הגבולות הרבים של בעלה שרואה בעצמו ונילי. אהבתי אותם כזוג, אהבתי אותו, אהבתי אותה, כשנפגשנו ארבעתנו (עם תהום) היה כיף, והבהרתי לו שלעולם לא אבגוד באמון שלו.
זה המשיך בהחלפת הודעות אדומות, הרגלתי אותה תמיד לשנות כותרת, ופעם כשהיא שכחה התנהגתי כל כך מאוכזב, והפסקתי לכתוב בצבע, ומאז היא כבר תמיד החליפה. נתתי לה עונש לכתוב במשך יומיים את הסימן ~0~ במקום המילה 'אני' שהיא כל כך מרבה להשתמש בה, עודדתי אותה לפנק את בעלה ולתת לו תשומת לב, הכרחתי אותה להתחייב לעבור שיעור נהיגה עם בעלה, דבר שהוא ניסה לשכנע אותה זמן רב לעשות. וכמובן, כל מה שהיה במפגש הכדורגל ביום שבת, לאחר שבתחילת המשחק הבהרתי לכל המשתתפים בקול רם ונישא שאסור באיסור חמור לעבור על החוקים של בעלה.
זה התחיל חצי בצחוק, אבל עם הזמן מצאתי את עצמי מתעניין בזה יותר ויותר, חושב על עונשים מקוריים , כאשר האתגר היה לעשות את זה בלי אלמנטים מיניים ופיזים, ובלי לעבור על החוקים של בעלה, ושהתוצאות של זה יהיו חיוביות לחיים שלה, לחיים של בעלה, ולחיים שלהם כזוג. כשהיא שאלה אותי היום מה המניעים שלי לכל זה עניתי : "אני נהנה לשבור לך גבולות, להניע תהליכים בחיים שלך, והכי אני נהנה כשאת סובלת ונכנסת לסרטים. זה מצחיק אותי - התגובות שלך, הדברים המרושעים שאני עושה ואומר לך. זה נותן לי סיפוק ותחושה של 'מרוצה מעצמי' כשאני חושב על עוד מזימה מוצלחת, וכשאנשים אחרים אומרים לי 'איך אתה יודע בדיוק איך לדרוך לה על הנקודות הכואבות'. זה גם עוזר לי להפיץ את כישורי הדום שלי, וגם לצבור נסיון פרקטי בשליטה מנטאלית ללא פיזיות. "
כשנכסתי לכלוב לפני שנתיים ומשו לא הבנתי למה מתכוונים כשאומרים שליטה מנטאלית. בהמשך שמעתי סיפורים על כל מיני דברים שעושים במסנג'ר ועל 'מחר את הולכת בלי תחתונים' שגרמו לי לגחך. חשבתי שהתואר הזה ריק מתוכן, שהרי אף אחד לא יכול להישלט מנטאלית אם הוא לא רוצה בזה, ובגבולות שהוא בוחר. לבסוף הבנתי שאלו *משחקי* שליטה מנטאלית, ושבעצם כל הצדדים של הבדסם שהם לא פיזיים טהורים (כמו הצלפות או קשירות או כאב באופן כללי) הם מנטאליים. ושגם על המרחב הזה של 'עד כמה האדם מוכן להישלט מנטאלית' יש הרבה לאן להתנייד, ממש כמו בסף הכאב הפיזי. ואז הבנתי שאני בעצם מאוד מאוד מנטאלי, כל חיי. והחוויה הזו האחרונה, הבהירה לי עד כמה. לא היתה פה שום אג'נדה סודית. לא רציתי לגנוב אותה ממנו, לא רציתי לזיין אותה או לסשן אותה. (לא כי את לא כוסית, תרגעי) רציתי בדיוק את מה שהיה. שמחתי לקרוא על הסקס והסשנים המדהימים שהיו להם, חיכיתי להתעדכן בתוצאות של המשימות, וזה מילא אותי ולימד אותי המון על עצמי. וההתמסרות למשחק היא דו כיוונית והדדית. עכשיו אני מגלה בי כל מיני אמוציות, כמו דומספייס שנשבר לפתע, ונזכר למה לא כדאי להתעסק עם נשואות (: עכשיו יש לי שוב רק בחורה אחת ברשימת הקשר.
אני מצטער שזה גרם למתח ולפיצוץ. אני יודע כמה היא אוהבת אותו, כמה קשורה אליו, וגם כמה חסר לה מימד השליטה בחייה... באמת חסר. והיא נראתה כל כך מאושרת ביום שבת. הדבר היחיד שהעיב עליה היה ההרגשה שבעלה לא ישמח לשמוע, אפילו שהיא לא עברה על אף אחד מהחוקים שלו. אני חושב שאחד הדברים הטובים בהיותנו קהילה, זה היכולת למלא אחד לשני כל מיני צרכים, כאלו שקשה למלא מחוץ לקהילה. ואני חושב שכל עוד דברים נעשים בגלוי ובפתיחות, תוך שמירה על גבולות, בהחלט אפשר לנהל מערכות זוגיות שלא תואמות את הקלישאה הבורגנית הכבוייה המשועממת והבלוייה. אבל באמת צריך שזה יתאים לכל המעורבים. ואם מה שעשיתי חצה את הגבול, או גרם למתח מיותר, אני מתנצל.
לפני 17 שנים. 27 במרץ 2007 בשעה 16:07
