אתמול תהום עשתה לי 'יום פינוק ונילי' . אחרי הצהריים היא אמרה לי להתלבש יפה, ולא הסכימה להגיד לאן הולכים... כשנכסנו לחניה של עזריאלי הבנתי כבר שהולכים לסרט, וראינו את הקומדיה החמודה של אדי מרפי. בהפסקה התגפפנו בשורה האחרונה... אחר כך היא לקחה אותנו לסינית האדומה - מוסד ותיק ואהוב בצפון דיזינגוף, שריד ארכיאולוגי משנות השמונים, כשמסעדות סיניות נחשבו לשיא התחכום. היה חמוץ מתוק וחזרנו עגלגלים ודשנים (:
לקראת חצות שמנו פעמינו לאיזור השרון למסיבת הרפת בבית האושים. אני תמיד בלבטים לפני מפגשים כאלו, אני לא אוהב סמול טוק, ואנשים שרגילים לראות אותי בדר"כ בגנון כשאני מתודלק וסוער וכשהם שיכורים בעצמם, תמיד נדרכים כשהם רואים אותי לפתע בצורתי הרגילה יותר, ושואלים בדאגה 'מה קרה?' ...
ובדרך כלל לא קרה כלום, פשוט זה הפרצוף הרגיל שלי... רציני, מעט משועמם, מופנם, ומרוחק.
כל יושבי הרפת נכחו, ולחרדתי במרפסת דיברו על נדל"ן... וכמובן שלפחות שלושה אנשים התקרבו אלי בעדינות ושאלו בקול אמפתי 'הכל בסדר? מה קרה?...' (:
אבל בהמשך האווירה נטתה יותר לטעמי, ובמרפסת כובה האור ונדלקו הנרות, שכולו על גבה של סאבית מתוקה.
חזרנו בחמש לפנות בוקר עייפים ודביקים. פאק החג הזה, אני כבר מרגיש כמו קניידלה מעוך. מחר אני אערוך ישיבת צוות מקיפה עם עצמי ואכין תכנית די-קניידלעכיזציה לשבועות הקרובים. פאק, יש לי הופעה עוד חודש !
לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 10:06
