אוף! השפעת הזו שאני סוחב כבר כמעט שבועיים לא רוצה ללכת. מאתמול אני מרגיש שיש לי זין ענק וזקור בגרון, וזה הופך גם את הפעולות הפשוטות למסובכות וקשות.
אני כל כך גאה בתהום.
היו תקופות שכבר כמעט נואשתי ממנה, אבל אני חייב לציין לטובה את ההתגייסות שלה בתקופה האחרונה. במישור המיני והרומנטי היא הרבה יותר דומיננטית, היא יוזמת פעילויות, יוצרת רצף, ובצורה משוחררת וגמישה, ולא בקיצוניות שבדרך כלל מלווה החלטות שכאלו, קיצוניות שתמיד נגמרת בהתרסקות ובקיצוניות הפוכה.
גם בתחום התעסוקתי-כלכלי היא פעילה הרבה יותר, הלכה להרבה ראיונות, ואתמול התחילה עבודה נוספת. היא סידרה את עניניה מול הרשויות וקיבלה את הכסף שהגיע לה, ומסייעת מאוד ביציאה מהבור שנקלענו אליו. היא מסודרת ומתוכננת, ומצליחה לשלב היטב בין כל הגורמים.
והדבר הכי מפליא זה, שיחד עם כל זה, והטיפול שלה בכביסה ובכלים, והקשר המדהים שלה עם קופיקו, היא משלימה בגרויות, ועושה רושם שבהצלחה רבה. כבר כמה חודשים אני שומע אותה אומרת מילים מאוד לא אופייניות לבלונדינית, כמו 'טריגו' ו'פיתגורס' . היא יושבת שעות ופותרת תרגילים בכתב נאה ומסודר, מציירת גרפים ומחדדת עפרונות. אתמול היה לה מבחן במסגרת הקורס, היא סיימה אותו חצי שעה לפני הזמן, וקיבלה מאה !
אני מאוד מעריך אותה על זה. אני מרגיש שהאמונה שלי בה חוזרת ומתעצמת, ומדי פעם עולות מחשבות (קיצ'יות ופסולות מאוד!!! ) על העתיד. רק שתמשיך, ואולי, אינשאללה, כשיצא לי הזין מהגרון והוירוס הרשע הזה ילך למקום אחר, אוכל לחזור להאמין גם בעצמי.
לפני 17 שנים. 12 באפריל 2007 בשעה 9:05
