מתחת לפרווה

'אחים לנשק' של דייר סטרייטס עושה בי שמות כבר שבועיים. אחת לכמה שנים אני מתחבר מחדש לאלבום המופלא הזה, ונדמה שאין מושלם ממנו להרגשה הנוכחית שלי.. האווירה הנכלולית, המסתורית, הכואבת, יחד עם הקול הסדוק והמפוייס והגיטרות הכל כך טעימות של קנופלר... תחושה של מסע, של בגרות חמצמצה, של חוסר אונים... וכל כך רגוע ויפה....

תהום התחילה לעבוד, וקמה בחמש וחצי לפנות בוקר. בגלל ההתלמדות היא עושה רק בקרים, ואני משתדל לטפל בה ובענייני הבית, ולא להעמיס עליה עוד. זה משאיר לי הרבה זמן לבד, זמן שאמור להתמלא ביצירה באולפן ובבניה אישית, אבל בינתיים היות ואני עדיין חלוש מהשפעת אני מבלה אותו בשינה ובמחשבות.

אתמול לאורך הערב והלילה ניהלנו משפט לאושה, לאחר שהתגבשה במוחי ההכרה שאושה אשמה בכל. אני הייתי התובע, סי היתה העדה המרכזית, אושה היתה הנאשמת, ושושו היתה כבוד השופטת, וניהלה את המשפט ביד רמה (גררר...) ובהומור קורע. הצגתי את האישומים, חקרתי את העדה, וגיליתי בקיאות בהליכים. כבר ייצגתי את עצמי כמה פעמים בבית משפט אמיתי, גם בפלילי וגם בבית דין לענייני משפחה, ותמיד השגתי את מה שרציתי. פעם אפילו סידרתי לי עסקת טיעון הוגנת במשפט סמים.

"הקטגור ישב בשקט ויפסיק לאונן בפרהסיה " פקדה השופטת לאחר שהתערבתי בחקירה הנגדית, וכשדרשתי ממנה לפסול את עצמה לאחר שפסלה את עדות העדה המרכזית בגלל שלא הזמנו אותה לסטיקים ופירה, היא סירבה ואמרה : "אני לא פוסלת. הפוסל במומו פוסל". השופטת היתה קצרת רוח כיוון שכפי הנראה היה אצלה בחור שעמד לזיין אותה. לבסוף הנאשמת הודתה באשמה, והעונש שדרשתי (לכתוב בבלוג הודאה מלאה באשמה כולל כל הסעיפים) התקבל על ידי השופטת שגם הוסיפה עליו עונש מאסר על תנאי שהנאשמת תישא חרוט על קולרה.

סיימתי את הלילה בהרגשה טובה, שהשגתי הרשעה+הודאה באשמה, והיה לי דחף לרדת לבאר של אלי מקביל בחליפה יקרה ולהנהן בראש לצלילי שירתה של הזמרת עם פני הסוס.

מהיום, כל מה שלא מסתדר, כל מה שמתקלקל או נהרס, כל מה שלא עובד וכל מה שכואב מעצבן ולא נעים.... זה הכל באשמת אושה. אושה אשמה.

ועכשיו יש לזה תוקף של פסק דין.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=85958&blog_id=19990