טיצ'ררררר !
האיש ניגן לענין. כבר כמה חודשים לא נשמע רצף כזה של מוסיקה איכותית, רגישה, עמוקה, קשורה ומחוברת לקהל ולהתרחשות... שאפו ענקקקק, ותמשיך לנגן בימי שלישי.... אין כמוך ! תודה מקרב לב.
הממ.. מה עוד אני זוכר.
אדריאן עושה לי ששש עם אצבע ענוגה על השפתיים הנשגבות שלה בזמן שרועי, ארוסה, מצליף בי. אני מפנים את המסר (איך אפשר שלא, מול יופי שכזה) , ושותק. כמה דקות אחר כך אני שומע את רועי מתוסכל : "שום דבר לא כואב לו" .
עדר בחורות חמודות בצד, משתעשעות עם עבד מוזר. פליטות נו לימיטס? מאוחר יותר, כשהן הסתכלו עלי בעודי חוטף, חייכתי ואמרתי "היי אני ונוס". הן הינהנו כאילו זה מובן מאליו. גם החמודה והעמוקה ליד הבר שהבטתי בה ידעה מי אני עוד לפני שסיפרה לי מי היא, והלכה להסתשן עם הצלם החתיך.
הרבה אנשים שאלו אותי מה קרה ולמה אני נראה עצוב.
הסאבית הסקסית והחמה שרצתה שאסשן אותה ואיכשהו זה לא הסתייע סישנה אותי. "איך אני אדע מתי זה מוגזם?" היא שאלה. "כשתרגישי את הכאפה שלי על הפרצוף שלך" עניתי.
אחר כך ריב עם תהום בדרך הביתה וחזרנו לחוד. היא הגיעה במונית, לפני, וכשהגעתי הסתבר שהיא איבדה את הסלולארי שלה. דיוושתי על האופניים במרץ חזרה לגנון, עשיתי שתי תאונות עצמיות בדרך והמרפק שלי משופשף וכואב, וכשחיפשתי בקדחתנות בדנג' ביצעתי עוד תאונה עצמית בראש, ממש ליד השלט שכתוב עליו "זהירות תקרה נמוכה" . הפון לא נמצא. המוצא הישר מתבקש להחזירו לבלונדינית הסתומה והמפוזרת.
חרא. הכל מלא בחרא.
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 1:39
