מתחת לפרווה

עצוב....

לקראת עשר מיהרתי לגנון, ברגל על סלמה, במכנסי הויניל האדומים, להופעה של מאור כהן.
כשהגעתי היו שם מלבד הצוות המקסים, המלאכית, מאבטחת סקסית, הברמנית והדורמנית, וצוות צילום של היפ, עוד כחמישה אנשים. אה, ומאור והלהקה. ועוד הגעתי באיחור. המצב לא השתפר כשגם הבודדים שכן הגיעו עשו אחורה פנה כשראו שריק...

בסופו של דבר ההופעה בוטלה, וזה שבר את הלב לראות את הפנים המאוכזבים של האמנים, של F... באמת שנראה שהשקיעו, גם בערב עצמו וגם ביח"צנות אליו, ובטח יכלה להיות הופעה טובה מאוד, בלילה שרבי ומקסים שכזה. ועוד מדובר באמן מוכר, שיצר להיטים, עם נסיון וכישרון מוכח.

כל מי שפעיל ברוק הישראלי היה בסרט הזה. הרבה אמנים, מדינה קטנה. הרוק כבר 20 שנה לא במרכז ההתרחשות. ובכלל, נדמה שישראלים פחות ופחות מתעניינים בתרבות בכלל, ובתרבות אלטרנטיבית בפרט. מה שרץ חזק בגלגלצ ובערוצי הטיוי המסחריים מצליח, מה שלא (ורוב הדברים האיכותיים והמיוחדים לא) מדשדש בשוליים, ונאבק על עצם זכות קיומו. ובימינו, כשאנשים כבר כמעט ולא קונים דיסקים ומורידים הכל בצורה פיראטית, הדרך היחידה לתמוך באמן ולאפשר לו להתפרנס מיצירתו היא על ידי הגעה להופעותיו.

יצא לי בעבר להופיע גם מול פחות ממניין, וגם מול כמה עשרות בודדות. זה תמיד היה עצוב וקשה, אבל תמיד האמנתי שצריך לתת הכל, בשביל המעטים שכן באו. זו היתה אחת הסיבות שהפסקתי להופיע למשך שבע שנים, מאז שקופיקו נולד, אחרי שחרשתי את כל המועדונים להופעות שהיו בתל אביב בשנות התשעים, וחזרתי רק לפני שלוש שנים, כשהבנתי שאין ברירה - חיית במה צריכה לעמוד על הבמה.


יום חמישי, שבוע הבא. יהיה סוער ומרגש.

אל תשאירו אותי לבד. (:

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=19061