מתחת לפרווה

פאק, התעוררתי מסיוט בו אני חוזר לגור בבית הורי. כמובן שהתפרעתי שם והכל היה מלווה בטונים צורמים מאוד... לא פלא שהתעוררתי. ואז אני פותח את הדלת של המרפסת, וגל חום סמיך ואפור מכה בי. 'הממ, זה כנראה סוף העולם' חשבתי לעצמי.

אתמול בלילה עשינו סקס. לאור התדירות שזה קורה לאחרונה, זה בהחלט מאורע שווה ציון. לקחתי אותה למיטה, ליקקתי לה את הרגליים, היא חייכה ולי התחיל לעמוד, ואז ירדתי לה והגמרתי אותה פעמיים, ואז זיינתי אותה וגמרתי, והיא הלכה לישון כי היתה צריכה לקום הבוקר בחמש וחצי. את ההשלמות עשיתי כהרגלי לאחרונה, בעזרת הידיים ותמונות פמדום.

אני מתגעגע ללקום בבוקר ביחד, להכין קפה לשניים. לשוחח. לחייך. הבקרים שלי לאחרונה תמיד בודדים, תמיד עם תחושה שאני צריך משו לנשמה בשביל להתחיל את היום, משו שלא נמצא שם. ואז זה מקרין על כל שאר היום, וגם הלילות בודדים, ובין הלילות לימים יש לי סיוטים.

איזה חום. החום מחרמן אותי, הבחורות בתמונות מחרמנות אותי, הבחורות ברחוב, הבחורות בגנון, והבחורה הבלונדינית שעוברת כאן במסדרון מדי פעם גם. ועכשיו יש עבודה, ואז אני נוסע לקופיקו, ובערב יש חזרה, ומחר בבוקר שוב נוסע להביא את קופיקו לכל הסופ"ש, ופאק, אין חדש, אין חדש, אני מן הסתם חוזר על עצמי, כי המציאות חוזרת על עצמה, ואין מזור ולא תהיה ישועה, עד שתתחלף התקופה,