אני חייב ללכת לישון, אני קם מחר בשש להחזיר את קופיקו לרחובות.
אבל האנרגיות מסרבות לדעוך... אלו ימים של עשייה, של תקשורת ושל המולה, ויש המון מה להספיק.
לפנות ערב, בזמן שרחצתי כלים של יומיים וחצי, קופיקו קרא לי בבהילות למרפסת. הוא הצביע על ציפור קטנה שנתפסה על חוט נילון דק שהיה מתוח משום מה בקו אלכסוני בין הפינה העליונה של הבניין שלי, לבין הבניין הנמוך ממול. היא היתה תפוסה בכנף, ומתוחה באוויר בצורה מאוד גרוטסקית, כאילו קפאה במעופה, וכוח המשיכה לא עובד עליה.
"ואני יודע שהיא חיה, כי רואים את העיניים שלה זזות" הוא אמר בדאגה.
שלחתי אותו להביא מגב מהמקלחת, וניסיתי לתפוס את החוט, אבל האורך לא הספיק. הצמדתי למגב עם גאפה אדומה את הכיסוי של חרב הסאמוריי שקניתי לו פעם, עליתי על כסא, הזזתי את הכסא עוד לכיוון קצה המרפסת, ותוך סיכון גופי ונפשי הצלחתי לתפוס את החוט עם קצה קצהו של המגב. החוט השתחרר מהצד התחתון, ונפל לכיוון הצד של המרפסת, כאשר הציפור המסכנה עדיין תלויה עליו באותו מצב... עכשיו כבר היתה לי גישה, משכתי את החוט כלפי מעלה, והובלתי את הציפור אל עציץ מוגבה. גזרתי בעזרת המספריים את קצה הכנף שהסתבך בחוט, והציפור החלה לשעוט ברחבי המרפסת, ללא חוש כיוון.
ניסיתי לתפוס את הטיפשונת, אבל היא כל פעם נמלטה לתוך איזו פינה. קופיקו הזהיר אותי לא לגעת בה, כי אולי יש לה מחלות... לקחתי זוג תחתונים שלי שהיה תלוי, וניסיתי לתפוס אך לשווא, ולבסוף הוא הצליח לתפוס אותה, וניסה לזרוק אותה מהמרפסת אך היא נתפסה בתחתונים וחזרה יחד איתם.... לקחתי ממנו את התחתונים ותפסתי אותה אני, ובתנועה אסרטיבית זרקתי אותה אל האוויר הפתוח.
לשמחתנו הרבה, היא מיד החלה לעופף במרץ ותוך שניות אחדות כבר היתה במרחק עשרות מטרים, עם חברותיה המעופפות. בחיי, ציפור מסטולה. טוב שלא התנגשה בקיר של הבניין ממול מרוב התלהבות.
אז עשיתי את המעשה הטוב שלי להיום, וגם יכולתי לסמן וי על רובריקת 'זמן איכות משמעותי עם הקופיף'... שתי ציפורים במכה אחת (:
לפני 17 שנים. 7 במאי 2007 בשעה 23:08
