מתחת לפרווה

דווקא לא כל כך מתאים לי לכתוב עכשיו, גם כי נמאסתי על עצמי, וגם כי לא נורא להוריד קצת פרופיל אחרי כל הבלאגן, אבל אני חייב לשחרר קצת אחרת אתפוצץ.

זה היה בוקר מסוייט, כאילו אלוהים עושה לי דווקא. עבדתי אמש עד חצות, נרדמתי באחת, התעוררתי מהשעון של תהום בחמש וחצי ואז היא העירה אותי סופית כשהיא הלכה בשש. הלכתי לשירותים וכשהורדתי את המים הידית נשארה לי ביד ונזילה חמורה התחילה. לא מצאתי את ידי ורגלי, הכל היה בבלאגן, במכולת התעטשתי, המחבת בשביל החביתה היתה מלוכלכת מהלבבות שהכנתי אתמול לארוחת ערב והייתי צריך לשטוף אותה. המיטה לא נסגרה, לא מצאתי גרביים לקופיקו, ואז כשכבר באנו ללכת לא מצאתי את משקפי השמש. כשנכנסנו למונית שירות הייתי צריך לבקש מהנהג שלוש פעמים בווליום הולך וגובר כדי שיפתח את האיוורור, וגם כשהוא שמע לבסוף הוא התעכב עם זה בכוונה עוד כמה דקות. בדרך חזרה התקשיתי למצוא מונית וכשאחת כבר עצרה היה לה רק מקום אחד וזה שלפני נכנס. זה היה אותו נהג מנייאק שהגעתי איתו, ד"א. כשכבר עצרה לי מונית היא היתה די ריקה, וכל הנוסעים מלבדי היו לראשון. גם במונית הזו הייתי צריך לבקש שלוש פעמים בווליום הולך וגובר כדי שהנהג יואיל בטובו לאפשר לי לנשום. בכניסה לראשון היה פקק נוראי, הקשר של הנהג טירטר בעוצמה מטורפת, אחר כך הוא עצר להמתנה של רבע שעה בתחנה המרכזית של ראשון. הדרך חזרה נמשכה שעה וחצי, במקום שעה בדר"כ.

ועכשיו הזמנתי אינסטלטור ויש לי מע"מ לעשות וללכת לדואר, ואז ללכת למס הכנסה, ואז לעבוד עד הלילה.

בסופ"ש תהום היתה במצברוח מוזר שכזה, מאז תחילת השבוע שנינו עובדים ולא נפגשים, אני שוב חורק שיניים בלילות. כולם מעצבנים אותי, חלק בכוונה וחלק פשוט בגלל מי שהם. כל נושא התמונות מההופעה נגמר במפח נפש, המתופף הבדסמי בסרטים בגלל שיש בדסם במופע. (לנגנים הונילים זה לא מפריע, להיפך) . אני צריך לקבוע פגישה עם המחנכת של קופיקו, יש לי המון עבודה להשלים עד הסופ"ש, בחמישי אני נוסע לקופיקו ובסופ"ש קופיקו כאן. אתמול שוב שתיתי סמירנוף אשכוליות במקום ארוחות בוקר וצהריים. הכתפיים שלי מאובנות, כך גם העורף.

מליון פרטים עוד מקפצים לי בראש כמו גרגרי פופקורן בסיר לוהט, יוצא לי עשן מהאזניים, ובתוך כל זה אני משתדל ומצליח לעבוד, להיות סבלני מול אנשים שמשליכים עלי ומכריחים אותי להתמודד עם הסרטים שלהם עם עצמם, ומכריח את עצמי להקפיד בכבודם, להיות מנומס וקשוב ולעזור איך שאפשר. שיחקתי עם קופיקו חבילה הגיעה והמשכנו לקרוא בספר. אני מתנהג בבגרות ותוך הפעלת משמעת עצמית חזקה, אה, וגם לא מפצה במזון ואוכל מעט ובריא. אחרי שירדתי מהמונית שירות וחציתי את הר ציון אפילו לא הסתכלתי לצדדים, כי חשבתי לעצמי שאם ידרוס אותי אוטו לפחות אוכל לנוח קצת עכשיו.

עדכון 10:38 ---

מה עוד יקרה היום? עכשיו אחרי שסידרתי את המגירה שאליה אני דוחף את כל הדואר והחשבוניות והכל, ומיינתי לפי נושאים ועמדתי להכין את הטופס למע"מ, גיליתי שלא קיבלתי בכלל פנקס של 2007, ושאת ינואר פבואר עשיתי על הרזרבי של 2006. הייתי צריך לתפוס את קטי - "ידידתי" משכבר הימים ממע"מ, שאמרה לי 'טוב תבוא לפה'. עכשיו נוסף לי דיווש ליפו. אולי לפחות תעלה עלי משאית.