תהום בעבודה.
אתמול דווקא היה לנו אחר צהריים חביב, עם בקבוק יין מוגז של ירדן וקרקרים עם גבינות וממרחים שתהום הכינה, וגם אננס אמיתי משובח שהיא קילפה ופרסה. לפנות ערב היא הלכה לישון, וכשהתעוררה אני כבר הייתי בעצמי לקראת שינה, אחרי ערב של שעמום. הלכתי לישון לפניה, היא קמה בשבע והלכה לעבודה, אני התעוררתי לקראת עשר. היא תחזור בשלוש, ותלך לישון, וכשתקום בשבע ככה, ועד שתתאושש, אני כבר שוב אהיה בערבו של יום. ככה זה לאחרונה.
קמתי ממש חסר תחושה. כאילו, אני לא מרגיש כלום. משעמם לי. זה לא שאני לא יכול לחשוב על דרכים, אפילו ראויות, להעסיק את עצמי, אבל לא בא לי להיות פרודוקטיבי, ושומדבר לא נראה לי מעניין או מהנה מספיק שאעסוק בו.
אני מאזין לציוץ הציפורים, צופה בלהקת עורבים על אנטנה. חושב על כל הדרכים (הראויות) שיכולתי לנצל את הזמן הדפוק הזה, ומרגיש עוד יותר חולשה ורצון לחזור למיטה.
לפני 17 שנים. 26 במאי 2007 בשעה 8:07
