מתחת לפרווה

אתמול היתה עוד סצנת קנאה של תהום, וזה היה אחרי שיצאנו לבקשתה. בכלל ביציאות האחרונות, מאז שהיא הכריזה שחסר לה צומי גברי וסקס עם אחרים, היא מתהלכת אחרי כמו צל וכל פעם שאני מדבר עם מישי או מתחבק עם מישי אני קולט אותה מתגנבת מאחורי לקטוע את החמימות.

מאז שהיא הכריזה את הכרזותיה היא עשתה מעט מאוד בשביל למצוא זיון או צומי גברי, היא דיברה על לצאת לצוד במועדון ונילי ולא עשתה את זה, היא נרשמה לאקסלאב ואפילו לא זכרה שנרשמה והתחילה לדבר שם עם אנשים עד שהזכרתי לה, ואת השיחות הראשוניות שם אני ניהלתי בשמה. (עם התמונה שלה והדיבור שלי אנחנו בחורה בלתי ניתנת לעצירה) . לסשן שהיא עשתה בגנון שלישי שעבר עם האופנוען החדש אני הבאתי לה את השוט והנרות, ואני גם לחשתי באוזנו שאם הוא רוצה שהיא תסשן אותו כדאי שיזום כי אחרת זה לא יקרה.

בכל התקופה, ולמעשה בחודש חודשיים האחרונים אני נמנע מפלירטוט, או מפינטוז, או מיצירת והעמקת קשרים בעלי פוטנציאל מיני-רגשי. אני יודע שמפלס הקנאה שלה גבוה, והייתי מוכן להשקיט את עצמי על מנת שתוכל לצבור ביטחון ולהרגיש בנוח. העניין הוא שהיא לא עושה עם זה שומדבר בעצמה, מה שמוביל אותי למסקנה שהיא בכלל לא רוצה אחרים, היא פשוט רוצה אותי לעצמה לגמרי, כלוא חנוט וחנוק.

אז אתמול היא נכנסה לסרט כשליטפתי ועיסיתי לחברה טובה את כף הרגל, בגלוי, בתמימות, בעודנו יושבים ומאזינים לאובלינס. היא התיישבה לידי בפרצוף חמוץ שכבר הוציא את החשק, וכשנגעתי ברכות בשערה מתוך כוונה טיפשית אולי לפייס אותה או משו היא העיפה את היד שלי בשאת נפש. אחר כך היא באה להתנצל על זה והדברים שהיא אמרה היו עוד יותר מעצבנים מהאקט עצמו. ניכר היה שעכשיו גם יש לה סרט עם החברה הטובה, והיא חושדת במניעיה וכן הלאה.

כבר פעמיים אהבתי *לנצח* . התחתנתי, התגרשתי, כמעט התחתנתי שוב. נפרדתי בשברון לב. השתניתי. אני לא מחפש לאהוב לנצח, אני מחפש לאהוב בצורה משמעותית, כנה, בונה, מצמיחה, *עכשיו* . אני לא נאצי, אני מוכן לספוג תקופות שפל, תקופות קשות, תקופות בניה, מצבי רוח. אני תומך, אני משחרר, אני עוזר, אני סופג. אבל בשורה התחתונה, אני צריך שיהיה לי טוב. ממש טוב. וסוג האדם שאני לא יכול להיות בתוך מסגרת נוקשה והדוקה. זה פשוט לא מתאים לי, וזה גם לא היה מתאים לה אם הייתי כופה עליה מסגרת כזו. אולי זה מה שאני צריך לעשות, להתחיל להתנהג כמו שהיא מתנהגת. אבל מה הכיף בזה?