הקיץ שאחרי הניתוח עבר ברוגע יחסי. גילינו שאנחנו נהנים לטייל יחדיו בטבע (עם ובלי ל.ס.ד.), ובהדרגה חזרנו לסקס שלנו. פחות סשנים כהלכתם עם פירוטכניקה, אבל בהחלט שעות של ירידות וזיונים ותנוחות עם אביזרים ודיבורים מלוכלכים על פנטזיות והגשמתן העתידית.
הואיל וכל השנים היינו ממש טובים בדרמות ובמצבי קיצון והרבה פחות מנוסים בשגרה בריאה ובקרקע יציבה, שמנו את הדגש על למצוא את האמצע שלנו. זה לא שהדפוסים ההרסניים שליוו את הקשר שלנו מתחילתו פתאום נעלמו. אבל במקומות שפעם היינו בורחים ומתרחקים בחרנו להישאר ולהתמודד.
בנובמבר 2015 ציינו 10 שנים לדייט הראשון, המטורלל והגורלי שלנו.
לרגל המאורע לקחתי אותה לסופ״ש של הפתעות שהתחיל ב״מטבח של רמה״ (לפני השריפה), המשיך ל״טירות הנעות ברוח״ בצפון הרמה, לרכיבה רומנטית על סוסים (התחת שלה היה צריך קצת שכנוע וסיוע כדי לעלות על הסוס), ולשליפת טבעת יהלום צנועה ומקסימה למרגלות טורבינות הרוח בגולן. (היא אמרה כן).
היה לה פאק באדי, איתו היא בילתה במהלך הנתק הארוך והמשמעותי לפני שחזרנו. הם המשיכו להתכתב גם אחרי שחזרנו, והלכה והתגבשה תוכנית ללכת אליו יחדיו לסשן קקולד.
זה היה ערב שבת חורפי. צעדנו לדירתו הפלורנטינאית, הרגעתי אותה שלא תדאג לי מדי, והיא אמרה שאחרי שתהיה איתו ותעשה את כל הדברים שתעשה נחזור הביתה יחדיו ונעשה אהבה במיטתנו.
הגענו אליו בשעה 21:30 והוא זיהה מיד כשהתיישבנו, היא על הספה ואני על הרצפה, שאנחנו מכירים עוד מקודם ואני לא סתם איזה נשלט אקראי שהיא הביאה. סיפרנו לו בקצרה את הסיפור שלנו ועל תכניות החתונה הנרקמות. לאחר כשעה של שיחה בתגובה לאיזו אמירה שאיני זוכר עניתי : ״היי-אני באתי לשרת!״. משם הדברים התדרדרו די מהר.
העור עומעם ואז כובה לגמרי. הם התחילו להתמזמז על הספה. היא מצצה לו והוא סתר לשדייה. צוויתי לגלגל לו ג׳וינט ולמזוג להם עוד ועוד משקאות והגבתי בציות מופתי, גם כשנקראתי למצוץ לו בזמן שהמשיך עם הכאפות החזקות לציצים שלה. הם הריחו מהזה ובלעו מההוא וגם הציעו לי, אבל העדפתי להישאר פיכח באופן יחסי, ״רק״ עם אלכוהול ועישון.
בכמה הזדמנויות נשלחתי על ארבע לחדר השינה כדי לאפשר להם להיות לבד. ישבתי ליד הכלבה הלבנה שלו והרגשתי מושפל. בהמשך הוא נעמד עם הזין הגדול שלו מול הפרצוף שלי והיא מצצה לו בהתלהבות מופגנת. כשהוא אמר שהוא צריך ללכת להשתין היא הציעה שישתין עלי, והלכנו למקלחת. כרעתי על הברכיים עם הידיים מאחורי הגב והיא החזיקה לו את הזין שעה שהשתין לי על הפרצוף והקשה עלי לפקוח את העיניים ולראות אותה מחייכת חיוך רחב. ״אחח זה היה כמו אורגזמה ארוכה״ הוא אמר לאחר שסיים. התקלחתי במקלחת הרווקים הדי מוזנחת שלו וחזרתי לסלון.
הם היו עסוקים באיזו אפליקציה, בנסיון להביא עוד בחורים לחגיגה. כבר עברו כ3 שעות מאז שהגענו, ונראה היה שהמסיבה רק מתחילה מבחינתם. שניהם היו מאוד מסטולים ורק המשיכו להתמסטל עוד.
עד שהבחור הנוסף הגיע הלכנו לחדר השינה, והיא פקדה עלי ללקק לו את התחת בזמן שהוא מזיין אותה. התחת שלו היה מלוכלך ולא טעים אבל כשהפסקתי היא דרשה ממני להמשיך.
הבחור הנוסף הגיע, היא התנדנדה לדלת לפתוח לו. ״אתה יכול לעשות לה מה שאתה רוצה״ הוא אמר. היא מצצה לו קצת, ונשכבה כדי שיזיין אותה. ״אני רוצה שתגמור לה על הפרצוף״ הוא אמר, כי הוא רצה ללקק את השפיך שלו ממנה. הבחור הנוסף לא החזיק מעמד מול המיניות הכובשת שלה וגמר די מהר, בתוך הקונדום. היא הסירה את הקונדום וטפטפה את השפיך שלו לתוך הפה של הפאק באדי. אני צפיתי מהצד בתמהיל של גועל, השתאות, והערצה.
חשבתי שכאן זה יסתיים אבל הבחור הנוסף הלך, הם חזרו לספה ואני לרצפה, והחלו החיפושים אחר *עוד* בחור שיגיע. הם איתרו איזה מועמד ועברו לשוחח בטלפון, ברמקול. גם ממעמקי מושפלותי הכנועה על הרצפה לא איבדתי את זה לחלוטין (הרי לא ביליתי את כל השנים האלה ב״עולם השליטה״ רק כדי לעשות מה שאנשים אחרים רוצים…) וזעקתי : ״מאמי הוא נשמע אהבל!!!״. הפאק באדי נאלץ להסכים איתי.
ניצלתי גיחה של הפאק באדי לשירותים כדי להגיד לה שנראה לי שאחרי כ6 שעות הגיע הזמן ללכת הביתה. הפאק באדי לא שמח לשמוע את זה, אבל אמר שלאור מה שסיפרנו לו על האירוסין הוא סולח. נשלחתי לחכות ליד הדלת בזמן שהיא מצצה לו עד שגמר.
יצאנו מאפלת דירתו אל האור הפלורסנטי בחוץ. היא הלכה במהירות אך לא ממש ישר. שאלה אותי איך היה לי. השבתי שקשה מאוד. שאלה עד כמה, מ1 עד 10. השבתי ש11. ״מה, באמת???״ היא שאלה בהפתעה אמיתית, מה שגרם לי להבין שהיא כנראה באמת מאוד מסטולית.
במסגרת הקונספט של לתקשר את הרגשות וכל זה אמרתי לה שהיה לי ממש קשה, ושאני ממש צריך אותה עכשיו כפי שסיכמנו, ושאני ממש מקווה שהיא לא תירדם איך שנגיע הביתה כי אני כולי עטלפים מעופפים בפראות מבפנים וזקוק לה. כשהגענו הביתה לאחר כמה דקות הלכנו למיטה והתחלנו עניינים, וראיתי איך היא צוללת ושוקעת לתוך שינה מבושמת, עד שלבסוף הפסקתי כי היא נרדמה לגמרי.
ניסיתי לישון גם, לא הצלחתי להירדם, הלכתי לאולפן, אוננתי וגמרתי בטח איזה 5 פעמים עד שהרגשתי שמפלס העטלפים ירד מספיק כדי שאצליח לישון. חזרתי למיטה, הצלחתי איכשהו להירדם אבל התעוררתי כעבור זמן קצר מההתהפכויות הגסות והנשימות הכבדות והרועשות שלה. קמתי כנשוך נחש, הדלקתי את האור, טרקתי דלתות, זעקתי את כאבי. היא לא הבינה מה אני רוצה ועל מה אני כועס. לקחתי את השמיכה והכרית לאולפן וננעלתי בו.
רק לקראת הצהרים כשהתעוררה והשפעת החומרים השונים דעכה, היא הצליחה לראות את הדברים גם מנקודת מבטי.
הבעיה שלי במצבים האלה תמיד היתה שאני נתקע בתוך המקום המזוכיסטי הקשה, והדרך היחידה לצאת ממנו היא דרך *עוד* מזוכיזם קשה אבל עם הפי אנד, וזה קשה להתמסר כשהאמון נפגע ככה, וגם קשה לה להכאיב ולהשפיל עוד ברגע שהיא רואה כמה היא הכאיבה. הכעס שלי היה על זה שאיבדה שליטה בסיטואציה שהיתה אמורה להיות שולטת ואחראית בה, וכמובן על עצמי על שהתמסרתי ונפגעתי.
עברו עוד שבועות רבים עד שהרגשתי שאני יכול לסלוח, לעצמי ולה, וחזרנו פחותויותר למסלול, ולתכנון החתונה.
