החלטנו להתחתן כדת ונוס ותהום ולוותר על שרותיו של רב, במחשבה שאני רב איתה מספיק טוב בעצמי. באוקטובר 2016 טסנו להתחתן, אבל עוד לפני כן נזדמנה לי ״מסיבת רווקות״ בדמות בילוי עם חברה ותיקה מהכלוב, שביקשה מבעלה ערב חד פעמי איתי לכבוד יום הולדתה.
תהום נתנה את ברכתה והזמנתי לחברה ולי חדר לפי שעות בזכרון יעקב, לקחתי קארטוגו ואספתי אותה מביתה הפרברי חמוש במוזיקה, אלכוהול, נורה צבעונית כדי שתהיה תאורה מגניבה כמו בבית, אביזרים וקונדומים. בדרך מחדר המדרגות לאוטו היא מעדה מההתרגשות וקרסה לכביש. גם אני התרגשתי, והיה ערב מקסים עם הרבה חן, שגם הוכיח לי בפעם האלף שאני לא בנוי למין מזדמן ושכדי לפתח את הרוגע והביטחון הנדרש בשביל תעופה אזרחית אפקטיבית אני זקוק ליותר מכמה שעות מוגבלות עם מישי, יפה, מושכת ואהובה ככל שתהיה. כך שהקונדומים נשארו באריזה.
טיול החתונה התחיל באמסטרדם. זו היתה הפעם הראשונה שלי בחו״ל אחרי 20 שנה. ביום הראשון הלכנו כ30 ק״מ ברחבי העיר. בצהרים לקחנו פטריות. היו לה חוויות טובות ומצחיקות עם פטריות באמסטרדם בעבר, והיא רצתה שנעשה יחד. הלכנו לוונדלפארק והתיישבנו על גדות האגם למרגלות עץ. ניסיתי לצלם איזו ציפור מנוולת שלא שיתפה פעולה. תהום הלכה והתערפלה, ובהדרגה הבנתי שהיא חווה את זה הרבה יותר חזק ממני.
כשעה חלפה והיא הלכה ואיבדה קשר עם המציאות. מלמלה שהיא מרגישה עייפה נורא. חשבתי שמוטב שנחזור למלון, אבל משו בחבילת הגלישה שלה טרם הסתדר ואי אפשר היה לבדוק בגוגל מפות איזו רכבת לקחת. היה די מאתגר לגרור אותה ברגל כ5 ק״מ בחזרה למלון, לעודד אותה להמשיך ללכת בין התעלות האינסופיות והמונוטוניות והרחובות המתעגלים גם כשהרגישה שהיא לא יכולה להמשיך ועמדה לצנוח על המדרכה. קניתי כיכר לחם במאפיה אך היא אפילו לא הצליחה לנגוס בה.
כשלבסוף הגענו למלון היא נזרקה על המיטה עם הפנים בתוך הכרית והתעוותה מהזיותיה. הפשטתי אותה ולקחתי אותה לאמבטיה, שם היא נשכבה מעולפת למחצה. השמעתי מוזיקה מרגיעה ומוכרת, דחפתי לה סוכריות m&m’s לפה בתקווה שהסוכר יאושש אותה. היא חזרה ומלמלה: ״מה קרה??״ בטון מבוהל ומזועזע. בהמשך היא נהיתה פיקודית. ״תרטיב לי את הפה. תלטף לי את המצח. תחבק אותי. אל תעזוב אותי.״ כשראיתי שמצבה לא מחמיר נרגעתי, וגם התחלתי למזמז אותה, לרדת לה ולזיין אותה, בתקווה שהתחושות הנעימות ישפרו את הרגשתה. (וגם כי הייתי חרמן).
לקח לה כמה שעות לחזור להכרה שפויה, והיא סיפרה שדמיינה שהיא מתאשפזת במוסד לחולי נפש… ראתה אנשים בחלוקים לבנים. היתה די בטוחה שהיא כבר לא חוזרת.
למחרת טסנו לקופנהגן היפהפיה והנעימה ונרשמנו בעירייה להתחתן ביום שלאחר מכן.