מתחת לפרווה

זין.

הגנון היה מפוצץ, כמעט כמו בהופעה שלי.

ממש לא עניינה אותי ההופעה, עניינו אותי הצופים, ובמיוחד הצופות.

הייה נכון.

אז הייתי נכון, והרגשתי סחרחורת בעודי מאגף בלונדינית מדהימה אחת (כן, זו את, היתה רק אחת) בגלריה למעלה, וזהו. לא היה כלום. אני ג'נטלמן.

שמעתי דעות סותרות (סליחה אם זו טעות כתיב, אני אף פעם לא מצליח לארגן את הט' ות' במילים שיש את שתיהן או שנדמה לי שיש ) בנוגע לקשר שלי עם תהום, החל מהזדהות שפחתית וכלה בזלזול דומי, הבעיה היחידה שתהום היא לא סאבית. היא גם לא ממש דומית. אולי היא בכלל ונילית, ואולי היא בכלל וויטראש. ועדיין, כמו שעון, בכל פעם שהרגשתי קצת את המועקה מופגת ראיתי אותה מתקרבת.

אממ, אני לא יודע מה יהיה.

אנחנו עדיין בריב, אני הבעיה עכשיו. אני לא יכול להסתכל עליה, אני לא יכול לסבול אותה, אני לא יכול לשמוע אותה מדברת. אין לי עניין בה. אולי אפילו כבר לא קנאה. ועדיין, משו קושר, משו מחזיק, משו לא משחרר. כנראה המקום הסאבי שלי. האם היה עדיף לי להיפטר ממנו לגמרי?

בזמן האחרון אני לא משתכר. כמה שאני לא מנסה, ומעריף על יעלי מאות שקלים, זה פשוט לא זז. אני מסתחרר, אך לא מעמיק. כמו מערבולת דו מימדית. הקול הפנימי לוחש שהסחרחורת בכיוון ההוא.

אה, ועוד משו. בעצם עוד כמה דברים.

נראה לי שאני מעדיף למות, כלומר, אהבתי לנצח כבר פעמיים בחיי, וגם הפעם השלישית שאמנם היתה טיפל'ה יותר מפוקחת עדיין שגתה באיזו יומרת ג'ון-יוקו, פאם-ג'ים, יין יינג ווטאבר שיט, ונראה שזה או זה (שזה לא ממש טוב, כלומר, עדיף למות) או לחזור להיות גבר בודד על הרחבה ולקבל את החזה השופע והמוגש כפתיון של כל עוברת ושווה כפסק דין וכגזר דין, ללא יכולת ערעור כאשר מבטה מרצד על עיני הרעבות וממשיך הלאה אל החלל הריק.

אני מודע לזה שהפסקה האחרונה מעידה על חוסר ביטחון. מעולם לא התיימרתי להיות דום נשגב.

אה, גם התראיינתי הלילה, לעכבר העיר או משו. אין לי מושג מה אמרתי, רק שהכתבת אמרה שהייתי פיצוץ. הו וול, אני בטח אראה את זה מתישו ואתבאס שאני נראה שמן.

HELP