ישנתי רק שלוש שעות, ונסעתי להביא את קופיקו מהבצפר. לפני שיצאתי תהום חזרה מוקדם מהעבודה, כי הרגישה לא טוב. היא ישנה רק שעה בלילה, וקמה במרה שחורה. הדרך לרחובות עברה עלי בחרמנות מטורפת. אני כבר כמה ימים עושה ביד באינטנסיביות, תוך שיטוט באתרים שונים, עם זיקפה אימתנית ונוקשה, ונהרות שפיך שמתפרצים בגעש אדיר.
אז כל הדרך הצוואר שלי נמתח בעקבות שדיים וישבנים, כפות רגליים ופנים, עיניים ושיער, ניחוחות וצבעים. בראש התרוצצו מחשבות והזיות מיניות, על הבלונדינית המרהיבה מאתמול, על עוד כמה חברות קהילה שנעמו לעייני הרעבות, על תהום וגברים אחרים, ועל הסרטונים שראיתי ברשת בימים האחרונים.
הגעתי לבצפר והיתה לי אסיפת הורים עם המחנכת של קופיקו. זכיתי לשמוע את המשפט הרגיל, שכשהוא רוצה הוא יכול. (אני שומע אותו משחר ילדותי...) . הגענו לתל אביב, תהום היתה צריכה ללכת לברמן בגנון, והצעתי לקופיקו שנלך איתה, ליריד הקעקועים והפירסינג.
קופיקו, שהוא ילד די קולי ו'אדיש' בדר"כ היה קצת בהלם בכניסה לגנון. ביררתי קודם שאין שום תכנים מיניים ושזה בסדר להביא אותו, אבל עצם האפלוליות היחסית וההימצאות במועדון ריגשו אותו מאוד.
צפינו בקפטן האודי תולה מישו עם קרסים מהגב, ושנינו עמדנו משתאים איך זה לא כואב לו. הראתי לקופיקו את הגנון על פינותיו הנסתרות ומעבריו הסודיים, הילד התלהב עמוקות, טעמתי בירת דובדבנים, וחזרנו הביתה, עם נוף מדהים של קו החוף בזכות הראות המצויינת שהייתה. עכשיו נבלה זמן איכות ביחד, ונתחיל ספר חדש ומחר בטח נלך לים ונתכונן למבחן במתמטיקה. (היום שמעתי אותו אומר 'דיאגרמות' והתמוגגתי)
ולגבי מה עכשיו ומה יהיה וכל זה, אני פשוט לא יודע. אין לי מטרה לפרק את הקשר, למרות שבימים האחרונים אני כל כך זועם עליה שקשה לי לדמיין בכלל מצב שאוכל לחזור לקשר באמונה. אני משתעשע מהנחישות שבה אנשים לוחשים לי שאני צריך להיפרד ממנה, בעיקר בגלל הנחישות הזהה והמשעשעת לא פחות של אלו שטוענים בלהט שלא. (ואני חלילה לא כועס לא על אלו ולא על אלו ) לפחות אני יודע שהדילמה היא אמיתית, זה לא שחור לבן. מה שאני כן יודע, זה שאני זקוק להרבה יותר ממה שקיבלתי בחודשים האחרונים, גם על רקע הרעב הגדול שנוצר. הרבה סקס, הרבה הבנה, הרבה ספייס, הרבה תמיכה, הרבה הגשמת פנטזיות, הרבה פתיחות, הרבה שיחרור, הרבה אהבה. בלי זה - כנראה שזה ידעך עד שימות סופית.
עם כל האהבה שבעולם (ויש, אלוהים יודעת שיש) - חוסר סיפוק מתמשך ומרירות זה משו שכבר היה לי מספיק ממנו בחיי. ואני לא נעשית צעירה יותר.
אה, ובכתבה אתמול בסוף לא יצאתי שמן, רק מכוער ועילג :
www.mouse.co.il/VOD/Default.aspx?Category=ITEM_59&CategoryTtl=%d7%91%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a8+%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%93
(ותודה לענת, הקוראת החוץ-כלובית על הלינק)
לפני 17 שנים. 1 ביוני 2007 בשעה 16:47
