אחרי 36 ימים בכלא, גורמי ברה״נ ושופט צבאי אישרו את מה שטענתי מהתחלה, שלא היה צריך לגייס אותו ויש לשחררו לאלתר מהצבא. כשקופיקו חזר מן השבי לא ערכנו חאפלה עם יריות באוויר ושמפניות. זה היה נצחון משפטי יקר כדי לפתור מצב שלא היה צריך לקרות מלכתכילה. ואתגרים רבים עוד עמדו לפנינו, כמו למשל למצוא מקום לגור בו בעוד חודש. אמרתי לו שאם הוא רוצה להמשיך לגור איתנו הוא מוזמן, אבל רק בתנאי שיעבוד וישתתף בהוצאות. לא הייתי מוכן להמשך המצב הקודם, בו הוא פשוט רבץ בחדרו והתמסטל כל היממה. הוא החליט לעבור לעיר הקודש ולגור בדירה ששייכת לאמו והיתה ריקה כי היא שהתה אצל בן זוגה.
כמסיבת סיום נסענו שלושתינו לאילת בחמישי בלילה, באוטובוס חצות. ראינו את הזריחה מתוך המים בחוף מגדלור. שנירקלנו ממושכות והתחבקנו על החוף. לאחר מכן הלכנו להעביר את השעות החמות בסתלבט על המים בריף הדולפינים, וחזרנו לתל אביב באוטובוס האחרון שיוצא בשעה 15:00.
בזמן שהקופיף היה בכלא התקשיתי מאוד לעבוד. אכלתי את עוגיות החשיש שלי כהרגלי, וגם קניתי וויד בטלגראס כדי שיעזור להירגע וליצור. למרבה הבאסה, זה לא עבד. לא משנה כמה קנאביס צרכתי, זה רק עשה אותי עייף ורעב. לא רגוע, לא מצוחקק, לא יצירתי. עקב כל ההוצאות המשפטיות החשבון שלי היה במצב קטטוני, ושבועיים אחרי השחרור ניסיתי לא לצרוך קנאביס במשך שלושה ימים. להפתעתי השמיים לא נפלו ואפילו היתה בזה הנאה מסויימת. אחרי 25 שנה שהייתי מסטול מסביב לשעון ולא האמנתי שאני יכול אחרת, לפתע המציאות הצלולה נראתה מרעננת ומעניינת.
כמה ימים לאחר מכן, ב8 באוגוסט 2018, התחלתי רשמית את הגמילה מקנאביס. מצאתי אתר עם עצות טובות. בשבועות הראשונים התסמינים היו מפוארים ואקוטים. התעוררתי מדי שעה רטוב עד העצמות מזיעה והחלפתי בגדים ולפעמים גם מצעים. הייתי רכבת הרים של רגשות. נעתי בין עצבנות לאופוריה, קרייבינגס, כאבי ראש, בחילה, וסיוטים מחרידים כשכן הצלחתי להירדם. מצד שני כל יום שעבר חיזק את האמונה שלי שזה אפשרי, כי לפני כן לא חשבתי שאני יכול לשרוד אפילו יום בלי.
אחד התרגילים באתר היה לשאול את עצמי למה אני צורך קנאביס, ואז על כל תשובה לענות כמו בן חמש, ב״כי למה?״:
ש. למה אני מעשן וויד?
ת. כדי למסך את המציאות הנוקשה ולשים את עצמי באווירה יצירתית, כדי להיות שמח וסבלני ולא עצבני, כדי לשמוע את המוזיקה יותר טוב, כדי להקל על מבוכה וחוסר ביטחון.
ש. כי למה?
ת. כי אחרת לא אוכל לעבוד, וארחיק מעליי אנשים ואריב עם כולם ולא אמצא עניין בשום דבר ואתאבד.
ש. כי למה?
ת. כי יש לי חור שחור בנשמה שנובע מחסכים וטראומות בילדות שגורם לכל מיני הפרעות אישיות כמו דיכאון, חדרה, עצבנות, כעסים, והקנאביס עוזר לי להפחית את הסימפטומים של כל זה.
ש. כי למה?
ת. כי הוא עושה את המציאות יותר צבעונית ומפייסת, עוזר לי להתחבר לאמונה ואופטימיות ואמפתיה ועושה אותי פחות חד וקשה.
ש. כי למה?
ת. כי הוא מפחית את הסימפטומים של הפרעת האישיות שלי.
ש. כי למה?
ת. כי זה מה שקנאביס עושה לי, מטשטש ומרגיע בצורה נחמדה.
ש. כי למה?
ת. כי כשאני לא מעשן אני יכול לקחת את עצמי מאוד ברצינות ולכעוס ולזעום ולהיות עצבני ודואג, ואז אם אני מעשן אני מקבל יותר פרופורציות ויכול להשקיף על הדברים יותר ״מלמעלה״ ובאופן יותר אובייקטיבי.
ש. כי למה?
ת. כי זה נותן לי תחושה שיש לי איך לשלוט ברגשות שלי, כלומר להקל על התחושות הקשות שמתעוררות בי, ושזה בידיים שלי. ובלי העזרה של הקנאביס אני פוחד שלא אצליח לשלוט ברגשות.
ואז קראתי מה שכתבתי וחשבתי לעצמי: ״וואו, שליטה?.. עוד פעם שליטה?״.
