אולי מיהרתי מדי לחזור לכתוב ולפתוח את קופת השרצים הארסיים שזוחלים בי. אולי אני עוד לא מספיק חזק בשביל להתבונן במציאות בעין בלתי מעושנת. אולי הייתי צריך להמשיך ולהדחיק, לנוח על מי מנוחות. אולי זה יותר מדי עכשיו להכיל, יחד עם חוסר שינה וחוסר ודאות וחרדה ודיכאון ושהמוח שלי עדיין מסתגל למציאות ללא סמים.
אני מתקשה לנשום, כאילו הריאות שוקלות הרבה. אין לי כוחות להיאבק בימים האחרונים, מנסה לתת למערבולת לסחוב אותי לקרקעית ואז לזרוק אותי איפשהו בלב ים. אבל אני שוקע ושוקע ואיפה הקרקעית? ובינתיים לא נראה שההתרחקות משגרת האימונים והתזונה עושה כל כך טוב, זה היה סוג של עוגן בתוך כל הכאוס הרגשי והמחשבתי. בקרוב אגרור את עצמי חזרה.
מה שכן הצלחתי להביא את עצמי להכין סלט עכשיו, וביצה קשה. ויצרתי מוזיקה למחול במשך כמה שעות, בתחושה שאני באמת יוצר ולא רק עושה כאילו או יוצא ידי חובה. ומחר נוסעות לצלם זריחה מהר גבוה, ציפורים נודדות, ושלכת. עוד נראה איך זה יעבוד בנסיעה הארוכה, ואם זו לא תהיה שתיקה ארוכה ומתוחה. מצד אחד אני לא מסוגל להחליק יותר ולשחק אותה תקשורתי ומנומס, ומצד שני אני לא רוצה להיות תוקפני וגועלי, וכן הייתי רוצה שהאווירה איכשהו תשתפר וגם התחושות.
פפפפ, שאלוהים תעזור לי.😕
