קצב ההתרחשויות גבוה, גם המעשיות וגם הרגשיות, ואני מתקשה להבין ולעכל את הכל.
זמן האיכות שלנו אתמול בערב השאיר אותי בתחושה בודדת וריקה, כאשר תהום הלכה לישון מיד אחרי שגמרתי, כאשר אני עם איסור לעשות ביד, וללא פורקן רגשי, ומרגיש בסופו של דבר לא אהוב ולא מוערך, ומושפל ורמוס. אז בסדר, אני לא מתלונן קונספטואלית, (למרות שאפטרקייר ומילות חיבה יכלו מאוד לעזור), אבל אני לא יכול שלא להרגיש מה שאני מרגיש.
אז בכל מקרה הייתי כבר שתוי ולא יכולתי לישון, והזמנתי אגאדיר, אבל בשניה שניתקתי את שיחת ההזמנה הצטערתי על זה. פתאום הבנתי שהרעב שחשתי בכלל לא היה קשור לאוכל. אז כתבתי את הפוסט שבאמת ישב עלי כמה ימים, (ושוב, אני לא יכול שלא להרגיש את מה שאני מרגיש. יכולתי לפעול להסרתו בגלל שיש איסור חד משמעי בכלוב על כתיבה על אנשים בבלוגים שלא בהסכמתם, ולא עשיתי כך. הדברים באמת רבצו עלי, ובאמת העיקו לי על הכתיבה. אם יש משו שהוא הרסני לגמרי לכתיבה כנה זה מודעות עצמית וחשש מאי קבלה. ) , ואז הרגשתי טוב כשלבשתי את מכנסי הויניל האדומים והגופיה השחורה, והלכתי לגנון, סוער וקרבי.
בגנון היתה אווירה חיובית בסה"כ, ומצאתי כמה ידידות להשתובב ולפלרטט עמן. היו כל מיני התרחשויות על הרחבה והמלאכית השחורה אמרה שאני 'מלא בתסכולים ואגרסיות', ואז נמרחתי בחדר למעלה בחברתה הכה נעימה של יפהפייה שחומה רזה ומתולתלת שהכרתי לראשונה. התנשקנו והתלטפנו, כאשר שנינו שיכורים ואומללים... בן הזוג שלה היה אמור לבוא והבריז...
"את יודעת מה אנחנו עושים עכשיו? " שאלתי... "אנחנו מתנחמים..." .
חזרתי הביתה לקראת ארבע וחצי, ואחרי חצי שעה תהום התעוררה, באותה נימה בה הלכה לישון. סיפרתי לה בקצרה על מאורעות הלילה והיא התיישבה לקרוא את הבלוג והתגובות, ובלוגים של אחרים, בעוד אני מתייבש על הספה בבדידותי. כשנאנחתי בצורה בולטת היא שמה לב אלי סופסוף, אבל כעסה שאני לא מבקש ממנה תשומת לב אם אני רוצה. אחר כך היא הלכה לשירותים וקראה לי, וכשמעט התמהמתי היא הרימה את קולה לנימה גוערת. היא השכיבה אותי על הרצפה כשאני עוד עם תחתונים, והשתינה עלי, ופקדה עלי לשתות וללקק את זה מהרצפה. שטפתי את עצמי, והיא התארגנה במהירות והלכה במה שנדמה היה ככעס.
בכל מקרה, הרגשתי די זנוח ולא התמסרותי, אני מודה, אבל אני לא יכול להיות כל הזמן כנוע וחיובי. אני מוכן ורוצה ללכת איתה על זה הכי אקסטירמי בעולם, ולהשתדל, באמת להשתדל לתת מעצמי גם בלי לקבל חזרה, וגם לא רק מה שהיא דורשת במפגיע. אבל אני לא יכול לבטל את עצמי לגמרי או להתכחש לרגשות שלי. נראה לי שאני גם לא 'אמור'. גם לה יש תפקיד במשחק, וגם היא צריכה למצוא את הדרכים לשלב את הרגשות שלי בשליטה שלה. קיצר, הלכתי למיטה ועשיתי ביד אפילו שידעתי שאני לא אמור, ואז התעוררתי אחרי 3 וחצי שעות שינה בלבד, ונסעתי להביא את קופיקו.
זה היום הרביעי ברציפות שאני נוסע לרחובות, הלוך חזור. התסכול מהנסיעות האלה כבר מפוצץ לי את המוח. במהלך הנסיעה התחרמנתי כל כך מאיך שהיא אמרה משו על זה שהיא אוהבת למצוץ לגברים קצת בשביל האגו שלה, שידעו שהיא מוצצת טובה, וכשביקשתי ממנה שתמצוץ גם לי קצת היא צחקה בזלזול וסירבה בתוקף, ואמרה "אני אמצוץ לגיא" (המאהב) . אז כל כך התחרמנתי מזה, ומעוד דברים שקרו אתמול ושדיברנו עליהם, כמו שהיא עברה ליד הבית שלו עם האוטובוס וראתה את האופנוע שלו וזה עשה לה הרגשה טובה, ושהיא משתדלת בעבודה לעבוד בצורה סקסית כי היא מחכה שאולי הוא יבוא לשתות קפה אצלה, ושהיא חושבת עליו, ומתאכזבת כשהוא לא שולח הודעה. אז כמו שכבר אמרתי, כל כך התחרמנתי מזה, עד שהתחיל לעמוד לי במכנסיים, ואיכשהו, כאשר הזין לחוץ על הצד הימני, והיד שלי לוחצת עליו עוד מבעד למכנסיים ורוטטת אבר סו סלייטלי, והתיק שלי בחיקי מכסה על ההתרחשות, גמרתי חזק וטוב. וחזרתי על הקונץ גם בדרך חזרה.
מעניין איך היא תגיב ומה היא תעשה.
אני רוצה להמשיך, אני מוכן לקבל את הכאב, אני רק מקווה שהיא גם תהיה קצת טובה אלי בין לבין בשביל שהלב שלי לא יתפוצץ.
ועדיין, רק נגעתי בקצה הקרחון.
עובר עלי כל כך הרבה.
לפני 17 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 10:41
