מתחת לפרווה

לכל מי שלא הבין "מה קרה", להלן הסבר מפוכח :

הבעיה לא היתה המשחק עצמו, או המשחק באש כפי שכונה בכל מיני מקומות. הבעיה לא היתה שהיה לה מאהב, לא שהיא התאכזרה אלי, ולא שומדבר כזה.

אתמול במהלך היום לא רק שלא היו בינינו יחסי פמדום, אפילו היה סשן מיילדום קצר. עדיין, ניקיתי את הבית והמשכתי בשירות שלי, ועזרתי לה מאוד עם המאהב בשיחה שלי איתו ובשיחה שלה איתו. ליציאה בערב חיכינו כל השבוע, ולסופ"ש נטול הקופיף חיכינו שבועיים. שסוף סוף יהיה לנו זמן ביחד, בלי עבודה ומחוייבויות, ושסוף סוף נוכל להיות בגנון, ביחד, ושגם המאהב יהיה שם, ואני עם תספורת השתיים שלי, ויהיה שמח. היא גם אמרה שתצבע לי את ה2 בנצנצים.

איכשהו מפה לשם הלכנו לישון רק ב8 או משו, ואני נרדמתי רק לקראת עשר. הערתי אותה ב11 וחצי, והתחלנו להתארגן. עזרתי לה פעמיים עם המחוך, ובסוף היא החליטה בכלל ללכת עם משו אחר. לפני שיצאנו שאלתי אותה אם זה בסדר מצדה שאנהג בחופשיות עם אחרות, שכן בעבר היו הרבה בעיות עם זה וכבר זמן מה לא היינו במסיבה ביחד. היא השיבה בחיוב, למרות שהיה נדמה לי שראיתי איזה כאב על הפנים שלה עם ה'כן'. אה, וגם דיברתי איתה על ה'משימה' שנתתי לאושה, לעבור שיעור פמדום קצר בהנחייתה של תהום, עלי, מותנה כמובן באישורו של אוש. היא הגיבה בחיוב ובהתלהבות.

בסוף יצאנו באחת ומשו, מבלי שהיא צבעה לי את ה2. פגשנו את המאהב בכניסה לגנון, ואיך שנכנסנו התפצלנו. הוא היה איתה כל הזמן, הסתובב אחריה כצל. אני התערבבתי ודיברתי עם חברים וחברות, וכל הזמן חיפשתי את תהום בעיני, אבל היא היתה עם המאהב, ולא הסתכלה עלי בחזרה, וגם היתה עסוקה בשיחות אחרות ונראתה זחוחה ומאושרת. עכשיו, חשוב להדגיש שוב שלא הייתה שום תקשורת פמדומית באותו יום ובפרט באותו הערב, וזה לא שהיינו בתוך משחק תפקידים מוגדר או אפילו לא מוגדר.

הדבר הבא שאני זוכר זה שאושה באה להגיד לי שיש אישור מאוש, וחיפשתי את תהום לבשר לה, והיא היתה קצת עסוקה, וכשהתחלתי להגיד מה בערך הסשן צריך לכלול ומה צריך לארגן (זו הרי משימה שלי לאושה) תהום צעקה עלי "רגע!" בגסות ובאופן כללי התייחסה אלי בצורה שהוציאה לגמרי את החשק. נעלבתי והלכתי לבאר, ואחר כך כשחיפשתי את תהום מצאתי אותה באחד החדרים למעלה, עם המאהב, מצליפה בו בקרופ והוא לרגליה. עברתי שם כמה פעמים, והיא בכלל לא שמה לב לקיומי, ומן הסתם גם לא קראה לי להצטרף או משו.

התחלתי להרגיש יותר ויותר מיותר שם, מה גם שהלך והתרוקן ממילא יחסית מוקדם, וכאב העקיצות התמימות של החברים בגנון על היותי מספר שתיים והכל הלך וגבר, ובשלוש וחצי בערך יצאתי משם סוער והלכתי הביתה מבלי להגיד שלום. תהום חזרה שעה ומשו אחרי.

הבעיה שלי היתה, שזה היה אמור להיות זמן איכות משותף, ושהיא, כנראה מפחד לראות אותי עם אחרות, ומרצון להיות עם המאהב ואולי גם אי נעימות ממנו, וזחיחות ויהירות יחסית שהיתה בה, פשוט התרחקה והתעלמה ממני לאורך כל הערב. היא לא הבחינה בכלל שאני במצוקה, וגם כשכבר כן הבחינה, בחרה לברוח מזה ולהתייחד איתו. היא לא טוענת שזה היה חלק מהמשחק, או שזה היה מכוון. היא פשוט.. אממ.. לא חשבה.

עכשיו, למה הדבר משול בעיני? נניח שיש דום וסאבית. והסאבית במשך שבועיים יוצאת מגדרה לשרת את הדום שלה, וסופגת ממנו כאב רב והשפלה רבה, והוא על גג העולם כתוצאה מזה, וטוב לו על הלב. וגם היא, מרגישה סיפוק והגשמה בעונג שהיא מביאה לו ובעוצמה שלו עליה. לאחר שבועיים, הם הולכים למסיבה והוא תולה אותה באוויר. ובטוב לבו בשכרון כוחו, הוא משאיר אותה תלוייה והולך לרגע להתעסק במשו אחר. אולי להביא וויסקי מהבר, אולי לקרוץ לאיזו סאבית אחרת שמתפעלת ממעלליו. ומתי שהוא לא מסתכל, איכשהו הכבל שמחזיק את התלייה משתחרר, והסאבית נופלת במהירות אל הרצפה, עדיין קשורה בגפיה, ונחבטת אל הרצפה הקרה עם הפנים, החזה, והבטן. למרבה המזל, לא נגרם לה נזק, מלבד קצת כאב וכמה שריטות. לא צריך מיון וצילומים. הכל בסדר.

אבל כיצד תוכל אותה סאבית להמשיך ולהתמסר עכשיו? הרי היא התמסרה, ומה שקיבלה ב'תמורה' זה נחיתה שלה על הפרצוף. במקום לקבל את הסיפוק המיוחל, במקום להתבשם בהישגיה ובאהבתה, במקום שרשרת האורגזמות שהיתה אמורה להיות לה, והתחושה המנצחת שהיתה אמורה לחוות... שהצליחה לספוג הכל, שהיא סאבית טובה, שטוב לה להיות סאבית.... עכשיו היא עם כאבים, ועם ענן שחור על הנשמה, ללא פורקן וללא אמון, האשליה נמוגה, הסערה חלפה והשאירה רק שלולית ענקית של בוץ. וזה לא עוזר לה לדעת שהוא טעה, ושטעויות קורות. ובודאי שהיא יודעת שהיא אחראית לחלקה בסיפור, וברור שהיא לא מצטערת על עצם הקשר עם הדום, על כל החוויות שהיו להם.... אבל להמשיך בהם עכשיו, כבר לא תוכל.

ואת כל הג'יפה שהיא ספגה, היא ספגה לחינם.